, , ,

תומרקין, יגאל

TUMARKIN, IGAL

1933-

 יגאל תומרקין יליד 1933 בדרזדן-גרמניה, בן לברטה גורביץ, (יהודיה), ולמרטין הלברג (נוצרי), שחקן ובמאי תיאטרון. כשהיה בן שנתיים עלתה אימו ארצה, נישאה להרצל תומרקין שאימץ את הילד. את שמו נושא האמן עד היום.

 שירת כ "נער סיפון" על אניית מסחר. את שירותו הצבאי עשה כמדריך חבלה בשייטת בחיל הים. לאחר שחרורו, למד כשנה אצל הפסל רודי להמן. בסטודיו זה ספג יסודות בעיצוב נפחים (קובייה, חרוט, גליל ,פירמידה) ואת מהות המינימליזם ביצירה הפיסולית מבחינת הבעה בצורות פשוטות, נטולות פרטים.

ב1955 נסע לפגוש את אביו הביולוגי בגרמניה ועבד כשנה כתפאורן ב"ברלינר אנסמבל". כשחזר ארצה, הושפע מיצירותיו של יצחק דנציגר, והחל לפסל בברזל. בין פסליו  הראשונים קומפוזיציה של שני ינשופים היושבים זה על זה. בעבודותיו ניכרת ההשפעה של האמנות האוונגרדית באירופה, כדוגמת זו של הפסל יעקב אפשטיין ושל יצירות ה"READY MADE" בעיקר של אמני ה"דאדא". בתערוכה של אמני ישראל במוזיאון תל אביב (1961) הציג תומרקין יצירה ייחודית בשם: "פאניקה אודות מכנסיים", בד ציור, עליו הדביק מכנסי ג'ינס בלויים ומוכתמים. העבודה עוררה מהומה רבתי יחד עם דרישה להסיר את היצירה מהתערוכה. קהל הצופים לא היה רגיל ליצירות של "אמנות עכשווית" דאז.

בהמשך יצירתו בלט בפיסול אסמבלז',עבודות במתכת, בהן יצק ושילב בריתוך, חלקים של כלי נשק חלודים, פגומים או מרוסקים. בקבוצה זו הביע האמן את מסר השלום.

 בשנים 1962-1965 הקדיש פרק זמן ללימוד טכניקות ציור יפני, כולל השתלמות ביפן עצמה. עם שובו ארצה, ירד דרומה ויצר בערד ובדימונה קבוצת פסלים בשם "פסלי מדבר". לאחר מלחמת ששת הימים,פסליו היו לבעלי מסרים פוליטיים מובהקים, אנטי הכיבוש ואנטי המלחמה. גישתו זו בולטת במיוחד ביצירתו "הוא הלך בשדות" (1967).

 תומרקין הקים אנדרטאות כגון "אנדרטת השואה והגבורה" המוצבת בכיכר ע"ש רבין בת"א. פסל בצורת פירמידה הפוכה הניצבת על קדקודה. במבט ממרומי בנין העירייה, מתגלה צורת מגן דוד. אנדרטה זו משלבת ברזל חלוד עם אלמנטים מזכוכית.י צירה נוספת היא "אנדרטת השלום" המוצבת בכיכר בעיר לוד. מרכיביה הם חלקי טנקים ונשקים פגומים, בחינת 'וכיתתו חרבותיהם לאתים'. פסלים מוניומנטאלים שלו פזורים ברחבי הארץ, בין העצמתים ביניהם על המדשאה שמול בנין מכסיקו, בקמפוס אוניברסיטת תל אביב.

 תומרקין מוכר בעיקר כפסל, אולם הוא הרבה גם לצייר. באוקטובר 2011 הוצגה תערוכה מעבודותיו בגלריה חזי כהן שכללה פרק, כמעט בלתי ידוע, של ציורים שיצר בעת שהותו בפריז בשנים 1957-1959. עבודות מיניאטוריות, בטכניקה מעורבת על נייר. ציורים צבעוניים וקווי מתאר עדינים. דמויות על רקע של בית מלון פריזאי, דמויות בבר צרפתי אופייני. חלק מציורים אלה היוו סקיצות לתפאורות שיצר למחזות תיאטרון, ברובם של ברטולד ברכט, סופר איתו יצר קשר בשהותו בברלין ולימים תרגם ממחזותיו. בקבוצה זו הציורים "פונטילה ומטי משרתו", "וויצק" ו "ריצ'רד השלישי".

 כאוטודידקט תירגם תומרקין מחזות לתיאטרון וכתב כמה ספרים ביניהם "13 שיחות על אמנות המאה ה20" ו "הרפסודה של המדוזה".

 זכה בפרסי אמנות. ביניהם: פרס סנדברג של מוזיאון ישראל לשנת 1968,פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול לשנת  1985,פרס ע"ש אוגוסט רודן-בתחרות המוזיאון הפתוח בהאקונה, יפן לשנת 1992, פרס ישראל בתחום אמנות הפיסול לשנת 2004 .

מקורות לעיון:                                                                                                                                                                        

מאי,יהודה,עורך. יגאל תומרקין-50 שנות יצירה. תל אביב: גלריות אופאל וזיסמן , 2009 .

גינתון, אלן, עורכת. תומרקין פסלים. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות ,1992

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן