, , ,

תג'ר, ציונה

 1900-1988

תג'ר, ציונה,  1900-1988

ילידת יפו, בלטה במיוחד בין האמניות שפעלו בתל-אביב ולקחה חלק חשוב בהתפתחות הציור המודרני בארץ בשנות העשרים והשלושים. הוריה של תג'ר היו ממקימי "אחוזת בית" ומראשוני תל-אביב. תג'ר הייתה אישה עצמאית שאמנותה בראש מעייניה. היא התעקשה ללמוד אמנות באקדמיית בצלאל ועמדה מול משפחתה המסורתית, שהתנגדה לכך, אך לבסוף נכנעה. גם לאחר שנישאה ב-1933 למרדכי-מישל כץ, וגם לאחר הולדת בנה ב-1934 (אברהם כץ-עוז, לימים חבר כנסת), המשיכה האמנות לעמוד בראש סדר העדיפויות שלה, וגם כאשר היה עליה להתמודד עם קשיים כלכליים התעקשה להתפרנס אך ורק מאמנותה.

בציוריה ניתן להבחין בנושאים העיקריים של הציורים באותן שנים: בניגוד למסורת הרומנטית האוריינטליסטית שאפיינה את הנופים והדמויות של "בצלאל", תג'ר, כמו יתר האמנים "המודרניים", החלה להתעניין יותר ויותר בנוף המקומי העכשווי ובגיבורי תרבות מקומיים – לא עוד הערבי או התימני כמייצגים את התושבים היהודיים הקדומים בתקופת האבות, אלא החלוצים, הסופרים והמשוררים, אנשי הציבור וכדומה. עם זאת, תג'ר גם הרבתה לצייר דיוקנאות של נשים ספרדיות, למרות הרתיעה של תג'ר מאוריינטליזם נוסח "בצלאל". הדיוקנאות שלה לא ביטאו סנטימנטאליות אקזוטית או רומנטית, אלא היו חלק מהסביבה שבה היא עצמה גדלה, והן מבטאות את המקומיות שלה. תג'ר נולדה למשפחה ספרדית שמקורה בבולגריה, והנשים הספרדיות המופיעות ברבים מציוריה הנן בנות משפחתה, אמה ואחיותיה, וגם חברותיה. זמירה פורן-ציון, רואה בדיוקנאות אלה ביטוי נוסף לעצמאותה של תג'ר כאישה בכלל וכאישה מזרחית בפרט. עם זאת, יש לציין שהמונח "מזרחי" אינו נראה מתאים, כיוון שהוא מאוחר יותר ובאותה תקופה היה מעמדן של המשפחות הספרדיות הוותיקות מכובד, ויש להבחין בין היחס ל"ספרדים" לבין היחס שקיבלו "המזרחיים", מונח הכולל גם את אלה שעלו לאחר קום המדינה.

כילידת הארץ, לא נשאה תג'ר עבר "גלותי" של סגנונות אמנותיים חיצוניים, ולכן התעניינה קודם כל במקומי ובעכשווי, ובכל זאת יש ביצירתה מאפיינים אקספרסיוניסטים, קוביסטים ופוטוריסטים. תג'ר הושפעה מסגנונות אלה עוד כשלמדה בסטודיו של קואופרטיב התֹמר, שם הכירה את האוסף של פרמן. היא למדה שם אצל יוסף קונסטנטינובסקי (שנודע לאחר מכן כפסל יוסף קונסטנט) ואצל יצחק פרנקל, ואחר כך המשיכה בלימודיה ב"בצלאל". במיוחד הושפעה תג'ר מזרמים אלה כאשר למדה בפריז בין השנים 1926-1924 אצל הצייר אנדרה לוט (André Lhote), על-פי הצעתו של קונסטנטינובסקי.  עם זאת, טוענת בלס (במאמרה בקטלוג של כרמלה רובין), ההשפעות הקוביסטיות והפוטוריסטיות ביצירתה (וביצירת יתר האמנים הישראלים באותה תקופה) היו חיצוניות בלבד, וגם לאחר לימודיה אצל לוט לא ביטאה תג'ר תפיסת עולם קוביסטית מעבר לשילוב צורות מבניות גיאומטריות בציוריה. תג'ר טענה שלימודיה בפריז תרמו להפיכת יצירתה למפוקחת יותר ולנקייה מפרטים מיותרים, ואכן, ציוריה משנות העשרים, ובמיוחד ציורי הדיוקן, מאופיינים באיכויות אלה. בביקורה השני בפריז, בשנת 1931, הושפעה יותר מאנדרה דרן(Derain) , שקרא אז לשוב לריאליזם, וציוריה הפכו עמוסים ומעובדים יותר. תג'ר השתתפה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, וב-1937 זכתה ב"פרס דיזנגוף" (לא מצויין באתר בפרס בויקיפדיה). תג'ר הייתה אחת הציירות שלא נשתכחו ולא נעלמו מדפי ההיסטוריה של הציור בארץ, ובזכות התערוכה הרטרוספקטיבית הגדולה שנערכה במוזיאון תל-אביב ב-2003, היא אף זכתה לעדנה מחודשת ונחשפה לעיני הדור הצעיר, וכיום היא נחשבת לאחת הציירות הארצישראליות הידועות ביותר.

מקורות:

פורן-ציון, זמירה, "ספרות ואמנות בשנות העשרים בארץ-ישראל", עבודה לתואר שלישי, אוניברסיטת בר-אילן, 2001.

שפס, מארק (אוצר ראשי), שנות העשרים באמנות ישראל, קט. תע., מוזיאון תל-אביב, 1982.

רובין, כרמלה (אוצרת), ציונה תג'ר, רטרוספקטיבה, קט. תע., מוזיאון תל-אביב, 2003.

www.tagger-siona.co.il .

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס