, , , , ,

שרון, מרים

 Sharon, Miriam

1944

שרון, מרים, 1944,  Sharon, Miriam

שרון נולדה בחיפה והתחנכה באנגליה. למדה תולדות האמנות באוניברסיטה העברית ותואר שני בסורבון. בנוסף על היותה יוצרת פורה, היא נודעה גם כאקטיביסטית פוליטית, ומאז שנות השבעים של המאה ה-20 עסקה בעשייה אמנותית המבוססת על האידיאולוגיה הפמיניסטית. שרון היתה היחידה מבין היוצרות בעשור זה בישראל שהצהירה על עצמה כפמיניסטית ושפעילותה גלשה מעבר לנושא הישיר של אמנות ולעבר ניסיונות פוליטיים לשינוי פמיניסטי-חברתי.

בשנת 1973 חזרה שרון משהות ארוכה בת מספר שנים באירופה, בעיקר בצרפת, ובעקבות ביקור נוסף בן שבעה חודשים בניו יורק, שם הכירה וקשרה קשרים אמיצים עם אמניות בולטות בזרם האמנות הפמיניסטית בת הזמן – ביניהן אנה מנדיאטה (Mendieta), קרולי שנימן (Schneemann), ומרי בת אדלסון (Edelson) – שרון העמיקה את הבנתה בעיקרי המשנה הפמיניסטית ודרכי יישומה באמנות. עם חזרתה לישראל, פתחה בפעילות נמרצת ברוח הפמיניזם: היא הפיצה כתב עת בהוצאה עצמית שנקרא המין הנשי ושהוקדש בלעדית לאמנות של נשים; יזמה תערוכות רבות שבהן מיוצגות נשים בלבד, כולל תערוכות של אמניות פמיניסטיות בינלאומיות שעבודותיהן הובאו לישראל; ייסדה מוזיאון אלטרנטיבי שנקרא "מוזיאון מרים שרון"; והופיעה לעיתים קרובות באמצעי התקשורת בניסיון להפיץ את הבשורה הפמיניסטית בקרב הציבור הרחב. לצד פעילות ציבורית זו, שרון יצרה מגוון רחב של יצירות אמנות בסוגי מדיה שונים, ביניהם, צילומים, אמנות-דואר, מיצבים ומיצגים.

כלי ביטוי עיקרי ומובהק שבו חזרה והשתמשה היה המיצג, ובו הקפידה לשלב את הרעיונות של אקו-פמיניזם ואמנות שיתופית-קהילתית פמיניסטית, ואף את אמנות מלאכות היד הפמיניסטית – רעיונות שהיו מעיקרי המשנה הפמיניסטית של עשור זה בארצות הברית ואירופה. רעיונותיה בדבר הצורך לשיבה אל האדמה ופיתוח הקשר המיוחד עימה, תווכו באמצעות מחוות והזדהויות עם פרסונות נשיות מן העת העתיקה. לשיטתה, האדמה ואוצרות הטבע בעת המודרנית מנוצלים לרעה על ידי בני האדם, המונעים מתרבות פטריארכאלית ומערכים המעלים על נס ניצול ודיכוי (קידמה, מדע, טכנולוגיה). במיצגיה הרבים הקפידה להדגיש את חשיבות הקהילה ושיתוף קבוצות "שקופות" במירקם החברתי-לאומי, כדי להשיג נראוּת צודקת לכל הקבוצות המתקיימות בחברה. בין יצירותיה הבולטות הן אשדודה (1978), 'פרויקט נשות מדבר סיני' (1975), ו'חלל אנשי האדמה' (1975-1977). עבור הפרויקט 'אוהל האלה '(1980) שהגתה הזמינה מרים שרון נשים שונות – גם כאלו שאינן אמניות – לקחת חלק במיזם שיתופי ששם דגש על הקשר המיוחד של נשים עם הטבע. הנשים הקימו אוהל על ראש הר בגלבוע וביקשו באמצעותו להעלות על נס ערכים של אקולוגיה ושימור.

מאז 1991 מתגוררת שרון בכפר בצרפת והיא מקדמת אמנות אקו-פמיניסטית המבוצעת בפרויקטים שונים ברחבי העולם.

מקורות:

טייכר, אילנה (אוצרת), אמניות באמנות ישראל (קט. תע.), מוזיאון חיפה והאגף לתרבות עיריית חיפה, חיפה, 1998.

Tal Dekel, "Center-Periphery Relations: Women's Art during the 1970's, the Case of Miriam Sharon", Consciousness, Literature and the Arts (December 2007).

שרון, מרים, אוהל האלה, 1980. מיצג. צילום: מרים שרון

שרון, מרים, אוהל האלה, 1980. מיצג. צילום: מרים שרון.

© ט.ד.