, , ,

שבר גוף, חנאן אבו חוסיין

BODY WRECK, CHENAAN ABU HUSSEIN

מרבץ החזיות שיצרה חנאן אבו חוסיין נדמה במבט ראשון כעיסה בלתי מזוהה. רק מבט נוסף חושף את הגבעה האפורה כתמהיל בלתי צפוי של פרטי לבוש אינטימיים שצופו בעיסת בטון. המראה, הלא אסתטי בעליל, משבש את תחושת המיניות המרומזת שדבקה בחזייה ואת הרכות הארוטית, החלקלקה, בה כבשה את הדמיון האנושי.  אבו חוסיין קיבלה עשרות חזיות כתרומה מנשים שניאותו להשתתף בפרויקט. חזיות גדולות וחזיות קטנות, חזיות לבנות וחזיות צבעוניות, כולן כיסו במשך חודשים ושנים את אותו איבר גופני מוצנע, עד שנפרשו לראווה במרחב התצוגה. לחשיפה משמעות כפולה שיש בה מן השחרור והדיכוי. נשים נחנטו בחזיות במסגרת קודים נוקשים של מוסר וצניעות, בעוד העלאת חזיות באש הפכה למיתוס ולסמל של מאבק השחרור הפמיניסטי במערב. הטיפול האגרסיבי בחזיות העלה שאלות הנוגעות בגבולות הגוף ושימושיו בעידן שלאחר המהפכה הפמיניסטית. מחווה אלימה זו מרפררת אל עבודות קודמות שיצרה אבו חוסיין בהן נותק השד החשוף מההקשר הגופני השלם ושוכפל בחזרתיות מטרידה ("דיוקן עצמי", 2001, אוצרת: טל בן צבי). השדיים הכרותים הציצו בשלל צורות וגדלים מפינות שונות של בית: על אריחי החרסינה במטבח, כשטיח בסלון ועוד. הפיכתן לחפץ בייתי הדהד את הדרת הנשים אל המרחב הדומסטי כמו גם את מיניותן המסוגרת והכלואה. כך חשפו הן השד התלוש הן חיפויו הריק את היותם מושא מתמיד לביות, סירוס והשתקה.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודליה יפה מרקוביץ'