, , ,

רוזנטליס, משה

ROSENTHALIS, MOSHE

1922-2008

משה רוזנטליס נולד בשנת 1922 בעיר מריאמפול-ליטא (MARIAMPOL-LITHUANIA).

למד בבית הספר העברי שבעירו מ 1928 ועד סיום התיכון ב 1940.כבר בילדותו ובנערותו בלט כישרונו לציור. כנער למד ציור אצל אריה מרגושילקי (מי שלימים יקים את בית הספר הגבוה לציור בבבת ים ואח"כ ברח' קלישר בת"א).  רוזנטליס המשיך לימודיו באקדמיה לאמנות "קאונאס" ((KAUNAS שבעיר וילנה-ליטא. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לאוגדה הליטאית של הצבא האדום (1942-1945 ) ונאלץ להפסיק את  לימודיו. בצבא האדום עסק בציור כרזות ופלקטים פוליטיים המוכוונים להחדיר בחיילים מסרים של השלטון הקומוניסטי. לאחר שחרורו ב 1945 חזר ללמוד באקדמיה בווילנה לתקופה של חמש שנים, לימודים לתואר שני באמנות פלסטית.  בשנת 1950התקבל כחבר באגודת הציירים הליטאית. סגנון ציורו היה קלאסי-אקדמאי. השלטונות הזמינו אצל רוזנטליס ציורי פורטרטים של מנהיגים לאומיים ומקומיים. הזמנות אלה היוו חלק נכבד בפרנסתו. סגנון ציורו, בהתחשב עם הנחיות ומגבלות של הקומיסרים, היה מה שנקרא בברית המועצות "הריאליזם הסוציאליסטי". הייתה חריגה כלשהי ביצירותיו בעיקר כשצייר נופים אורבאניים של ערים ליטאיות, בעיקר ווילנה.

כחבר באגודת הציירים הליטאית, הציג מיצירותיו בתערוכות של אמני ליטא שהתקיימו פעמיים בשנה במוזיאון הממלכתי של ליטא. בשנת 1951 הציג בתערוכת "אמני ליטא" במוזיאון טרטיאקוב שבמוסקבה. ב 1954 השתתף ב"תערוכת אמנים בלטים" שהוצגה במוזיאון הממלכתי בריגה, בירת לטביה. ב 1955 הוזמן להציג מיצירותיו במוזיאון הממלכתי של בריה"מ במוסקבה בתערוכה שנושאה "הים". זכה להכרה בבריה"מ: מוזיאונים גדולים רכשו מיצירותיו וזכה פעמיים בפרס ראשון לתחרות בנושא "הרישום" שערכה האקדמיה לאמנות פלסטית בווילנה בשנים 1948 ו1949.

בשנת 1957 ניצל את ההזדמנות שבה בריה"מ אפשרה למצהירים שמוצאם מפולין להגר והגיע לוורשה בירת פולין. שם בקר במוזיאונים הפולנים ו נחשף לאמנות המודרנית הפולנית וכן ליצירות מהאמנות של המאה ה19 ותחילת המאה ה20: האימפרסיוניזם, הפוסט אימפרסיוניזם והקוביזם. בביקור בספריות הגדולות נחשף ליצירותיהם של מאטיס, מאנה, מונה, רנואר, בראק, קנדינסקי, פיקאסו ואמנות המופשט בתערוכה גדולה של ציור פולני מודרני.

הגיע לישראל ב1958. בעידודו ובהמלצתו של האמן מרדכי ארדון, החל להורות רישום וצבע בבית הספר לאמנות "ויצו" בתל אביב, משרה בה החזיק עד שנת 1975.

בציוריו שלושה מוטיבים עיקריים: א. ציורי דיוקנאות ( נושא שהרבה לצייר). ב."דומם" כגון: כלים מוזיקליים ופסלים על שולחנות, מוטיבים מרכזיים אצל הציירים שהשפיעו על דרכו: סזאן, ברק, פיקאסו. ג. "ציור נוף":  נופי טבע, עיר וים. נופי הים  הם  בעיקר אלה שנשקפו מהסטודיו היפואי שלו. הנופים ביצרתו זכו לפורמטים מגוונים ממיניאטורות ( אטיודים קרא להם) ועד ציורי שמן על בדים בגדלים שונים. בנוסף צייר אקוורלים ורישומים על נייר. לתלמידיו נהג רוזנטליס לומר (ציטוט): "אמן נבחן בשלוש טכניקות: ברישום, באקוורל, ובציור מיניאטורות", בהומור: "לצייר בצבעי שמן אני יכול ללמד גם פילים". לדעתו, כשרון יצירתי של אמן נבחן ביכולת הרישום שלו וביצירה הספונטנית שלא ניתנת לתיקון.

בשנים הראשונות לשהותו בארץ, הרבה רוזנטליס לבקר בגלריות, באולמי התערוכות ובמוזיאונים, כך נחשף בעיקר לסגנון של אמני קבוצת "אופקים חדשים" –האבסטרקט הלירי- וכן לאוונגרד הישראלי דאז בהשפעת הקוביזם הצרפתי, למופשט הגיאומטרי ולניצני הפופ-ארט בהשפעת האמנים שביקרו בארה"ב. רוזנטליס ראה וספג אבל "התבצר" בסגנונו הקלאסי. בשנים 1958-1960המשיך לצייר מראות שזכר מנופי ליטא, צייר דיוקנאות של אמנים וסופרים איתם הספיק להתיידד מאז עלייתו( חיים גליקסברג, ליאו קאהאן), בסגנון פיגורטיבי-ריאליסטי, בצבעוניות מאופקת, כשהצבעים האפורים דומיננטיים.

עם הזמן  ההיחשפות שלו לאור הבוהק בישראל וליצירה המודרנית אליה נחשף, הביאה לשינוי בסגנון יצירתו של רוזנטליס, היה זה בשנת 1961, כשלוש שנים לאחר עלייתו ארצה. הרבה בציורי טבע דומם, ו'קטעי' נוף שבהם נכללו אלמנטים מופשטים. בשיחה עם פרופ' אברהם רונן ( ציטוט ממאמרו של רונן בקטלוג "משה רוזנטליס-חדוות הצבע משנת 2004), אומר רוזנטליס: "תקופה זאת עומדת בסימן שינוייה של התפיסה האסתטית כולה. מעתה חיפשתי ביצירה אחר היסוד המבני של הציור…הנושא נדחק עתה לעמדה שולית, הציור נעשה שטוח והדגש הושם על היחס בין הכתמים הצבעוניים השונים".

רוזנטליס נמנע מלהצטרף לקבוצה או התארגנות אמנותית וממילא נרתע גם מלהציג תערוכה מיצירותיו. אולם בין  1974-1973 שהה בסטודיו ליצירה אמנותית בקריה לאמנות הבינלאומית בפריז –CITE  DES ARTE INTERNATIONAL. כאן יצר בסביבה של עשרות ציירים ופסלים מכל רחבי תבל, נחשף לעבודתם והציג בפניהם את ציוריו שלו. רוזנטליס הוזמן להציג תערוכת יחיד בגלריה של הסיטה (CITE). התערוכה זכתה לתגובות חיוביות ומעודדות מצד אמנים רבים, הן מהיוצרים במקום והן מהקהילה האמנותית הפריזאית. בביקורת שנכתבה בירחון לאמנות מקומי נכתב כי "חרף ביטויה המקורי המובהק, מגלה יצירתו של רוזנטליס שליטה בניב האופייני של המודרניזם הצרפתי". העיתונות היהודית של פריז נתנה כיסוי נרחב לתערוכת האמן הישראלי. הגדילה לעשות הסופרת קלרה (גולדשמידט) מארלו,(רעייתו לשעבר של הסופר והמדינאי אנדרה מארלו), שכתבה לרוזנטליס מכתב אישי בו הביעה את אהבתה והערכתה ליצירות האמן. כשחזר לישראל ב1974 נענה לפניית מועדון הסופרים והאמנים "מילוא" בתל אביב והציג בו תערוכה של תריסר ציורים בממדים קטנים.

ברוך אורן, מנהל ואוצר ראשי של מוזיאון "בית יד לבנים  פתח תקווה", הזמין את רוזנטליס להציג לראשונה בישראל, תערוכת יחיד רחבת הקף של ציוריו. רוזנטליס נענה לאתגר והחליט להציג יצירות צבעוניות, בעיקר ציורי שמן על בד, שיצר מאז שובו מהסיטה בפריז. התערוכה נפתחה ב23 באפריל 1975, שבע עשרה שנים לאחר עלותו ארצה. שלושה נושאים מרכזיים הוצגו בתערוכה: קבוצת ציורים של  דמויות נשים בתנוחות שונות: אשה יושבת בכורסא, מנגנת על הפסנתר, נחה על כורסא. כל הדמויות הנשיות בציורים שדרו אווירה של בדידות ועצב המודגש בראשן השמוט לצדדים. המקבץ השני היה ציור של "דוממים" בעיקר אלה שצייר בתוך הסטודיו שלו, בדגש על פסלי ראש המוצבים על כסא גבוה או על שולחן סלוני קטן ממדים. הקבוצה השלישית הייתה של ציורי נוף ישראלי, כשהנוף הדומיננטי הוא: נמל יפו הישן על מבני המחסנים הנוטים ליפול ובנין המכס שבקדמת הנמל. המרקם הבולט בציורים שבתערוכה היו משיכות מכחול ויצירת  כתמי צבע גדולים. הצופה נתון היה בהרגשה שהוא נמצא בתוך יצירה "פיוטית-מוזיקלית".

 התערוכה בפ"ת הניעה את רוזנטליס להציג מיצירותיו בפני ציבור רחב בארץ ובעולם. הוא הוזמן להציג בגלריות ידועות בבריסל, באמסטרדם, בסנטה מוניקה -קליפורניה, בברוקלין, בוסטון, באוהיו, ניו ג'רסי, בטייפה-טיוואן ובגלריה העירונית "טמפלהוף בברלין. תערוכה רטרוספקטיבית ליצירותיו מהשנים 1950 ועד 1983 הוצגה במוזיאון לאמנות בהרצליה (מרץ-מאי 1983), באצירתו של מנהל המוזיאון יואב דגון ז"ל. כאן הציבור נחשף לראשונה לציוריו הקלאסיים-אקדמאים משנות ה50 בלטביה –בריה"מ. התערוכה הציגה באופן כרונולוגי את ההתפתחות הסגנונית של האמן: "סירת הדייגים " ו"נוף חוף הים" אותם צייר בשנת 1953 בצבעים   אפורים-בהירים ועמומים. ציור בסגנון אקספרסיבי בשם: "הדייגים משנת 1956-3, כאן דייגים צועדים עם ציודם אל עבר סירותיהם כשברקע היצירה עננות כבדה ומזג אוויר סוער וסגרירי. ציור בולט מאותה תקופה הוא: "רחוב בוילנה" (1957), ציור של נוף אורבאני מארץ הולדתו. כמו כן הוצגו עבודות שנוצרו לאחר עלייתו ארצה (1958). דיוקן בצבעים מונוכרומאטיים כהים של הצייר חיים גליקסברג (1961), "דומם בסטודיו" (1963), "אשה יושבת" (1975). את המעבר של האמן לסגנון חופשי, חצי מופשט ייצגה העבודה "סירות בנמל יפו" (סוף שנת 1975). בעבודות אלה בלטה ההשפעה שספג מיצירותיו של ג'ורג' בראק, אליהן נחשף בשהותו בפריז. אוצר התערוכה הציג קבוצה ייחודית של ציורי אקוורל-צבע מים-המורכבים מרישום, וכתמים בעלי שקיפות צבעונית. "האמן והמודל (1981) ו"המוזיקאים" (1982) היו מהבולטים בסדרה זו.

ב 1982 רכש בית בצפת העתיקה וכמה חודשים בשנה צייר בסטודיו הגלילי את נופי הסביבה ודמויות צפתיות. עיקר יצירתו האמנותית הייתה בסטודיו שלו ביפו העתיקה, מול הנמל הישן. האמן נהג לומר: "אני בא יום יום לעבודה מבוקר עד ערב, אמנות יוצרת היא עבודה קשה ואיני זקוק למוזה שתבוא לבקרני מדי פעם".

 ב1977 פנה איש העסקים הבינ"ל, שאול איזנברג אל רוזנטליס בהצעה ליצור עבור בנין משרדיו ( בית אסיה בתל אביב), יצירה מונומנטאלית המורכבת מ 4 חלקים בנושא: "קורות עם ישראל". האמן נענה לאתגר ובמשך כשנתיים יצר מאות רבות של סקיצות ומתווי יצירה מיניאטורים בצבעי שמן על בד. התוצאה הסופית 4 ציורים גדלי ממדים ( גודל כל בד 18 מ' על 1.60מ'). רוזנטליס כינה את ציורי ההכנה -המיניאטורים–" ציורי מחקר" שכללו ציורי דיוקנאות, נופי מדבר סיני וירושלים. בספר: "משה רוזנטליס ויצירתו" הוצאת כתר ירושלים (1984), כתב האמן: "ראיתי במשימה זו אתגר, דווקא בשל ההזדמנות לשוב מעט אל אמצעי ביטוי אמנותיים שזנחתי, אך באותה שעה לחפש לשלבם בתפישתי האסטטית המאוחרת. הקומפוזיציה המונומנטאלית חולקה למערכות של צבעים קרים וחמים,שאל תוכן שולבו הפרקים שנראו לי כציוריים ואילוסטרטיביים, דבר שנעשה ללא התחשבות מודעת בכללי הפרספקטיבה. בכך ביקשתי לשוות ליצירה כולה משמעות סמלית. היצירות הוצבו במשרדי שאול איזנברג ב1980. בחודש מרץ 2013, הוצגו היצירות לציבור הרחב במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות בת"א, תחת הכותרת: "המראה הגדול הזה-משה רוזנטליס, קורות עם ישראל".  אוצר התערוכה, אליק מישורי, שילב בתצוגה את ארבעת הבדים הגדולים: " יציאת מצרים", "מהאינקוויזיציה ועד העלייה לארץ ישראל", "ממלחמת השחרור עד ההתיישבות בנגב" ו"ירושלים". בצמוד הוצגו עשרות רבות של הסקיצות והמתווים בגדלים השונים. התערוכה לוותה בספר-קטלוג, שערך אבנר רוזנטליס בנו של הצייר.

בשנים 1964-1983 עסק בהוראת הציור במגוון מוסדות כדוגמת: "המדרשה למורות "תלפיות" בת"א(1970-1964), האקדמיה "בצלאל" בירושלים(1972), ובמדרשה למורים לציור ברמת השרון (1983-1974).כשהחל ליצור בסטודיו שלו ביפו, נהג לקבל קבוצה קטנה של ציירים שאהבו ליצור בהדרכתו.

בחורף שנת 2004 אירח המוזיאון הפתוח בגן התעשייה בתפן, תערוכה רבת היקף בשם: "משה רוזנטליס-חדוות הצבע" שאצרה מנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית, רותי אופק. המוטיב הדומיננטי היה "הצבע" כאלמנט החשוב בקשר שבין היוצר לצופה. כך כתבה אוצרת התערוכה במאמרה בפתיח הקטלוג "האמן, האובייקט, המכחול והצבע": "תחושה של שלמות צבעונית וצורנית היא הכוח שמאחורי היצירות, ההרמוניה הצבעונית, הנוגעת בחושיו של הצופה ומעוררת את תגובתו, נובעת מרגישותו של האמן".

משה רוזנטליס נפטר בסוף חודש אוגוסט 2008. הסטודיו שלו שלמול נמל יפו הישן, הפך ל"בית רוזנטליס" הממשיך להציג תערוכות מיצירות האמן.

מקורות לעיון:

ירון ,אליקים, משה רוזנטליס-"מסע אל סודות הצבע", גלריה א.ר., תל אביב, 1985.

ברוך, אדם, אבנר רוזנטליס ,משה רוזנטליס, הוצאת "מסדה", גבעתיים, 1990

אופק, רותי (עורכת), משה רוזנטליס-"חדוות הצבע" ,תפן ועומר, המוזיאון הפתוח בתפן ובעומר,2004.

דסאו ,אורי (עורך), משה רוזנטליס-"שלוש תערוכות וספר", יפו, הוצאת "בית רוזנטליס", 2009.

רוזנטליס, אבנר (עורך),אליק מישורי (אוצר), משה רוזנטליס-"המראה הגדול הזה": קורות עם ישראל, תל אביב, הוצאת בית התפוצות-מוזיאון העם היהודי , 2013

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן