, , , ,

קולב, אויגן

Eugene Kolb

1898-1959

קולב, אויגן ,1898-1959 , Eugene Kolb

היה תיאורטיקן של אמנות, מבקר אמנות, יועץ אמנות למוזיאון תל-אביב (1952-1949) ומנהל מוזיאון תל-אביב עד למותו בהתקף לב (1959-1952). נולד בשופרון, הונגריה, שירת במלחמת העולם הראשונה כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי, נפצע מכדור שחדר מכתפו ופגע בריאתו ונפל בשבי הרוסי. לאחר ששוחרר, בשנות ה-20 למד באוניברסיטה במינכן בין היתר אצל היסטוריון האמנות הנודע היינריך וולפלין וכן התוודע לחוקר אמנות חשוב נוסף, מאקס דבוז'ק. רעיונות רבים ומושגי מפתח שלמד משני אלה (כגון "אוטונומיה של הצורה" ו"רוח הזמן") התאימו מאד לדיון בבעיות הלוקאליות והאוניברסאליות שבהן התלבטה אז האמנות הישראלית. לאחר לימודיו במינכן חזר לבודפשט ועבד שם בהוצאת ספרים (1934-1930) והיה עורך ירחון הספר. מאוחר יותר התקבל לבית הוצאה יוקרתי "זינגר וולפנר"  והתמנה כעורך אמנותי (1944-1935). בין היתר הוציא לאור לקסיקון הונגרי בשם זמנים חדשים וכן פרסם מונוגרפיות של אמנים הונגריים. ב-1939 הצטרף ל"חוג גורדון" בתנועת "השומר הצעיר" ונעשה פעיל בהסתדרות הציונית. באותם ימים של כיבוש נאצי בהונגריה (ב-1944), פעילותו הייתה מסוכנת. חברי "השומר הצעיר" ירדו למחתרת ועסקו בהצלה, וקולב שהיה פעיל, עסק בעיקר בהנפקת תעודות מזויפות. הוא ומשפחתו יצאו מהונגריה ברכבת ההצלה של קסטנר, שהופנתה לבסוף לברגן בלזן, אך לאחר משא ומתן בין הג'וינט והסוכנות לבין הנאצים הועברו הנוסעים לשוויץ. קולב היה ממונה על המשא ומתן בין קבוצת הפליטים לבין השלטונות השוויצריים, ובמקביל מונה לכתב המשמר, (אותו ערך שלונסקי) ושיגר כתבות ומאמרים, שבזכותם שמו היה מוכר בארץ עוד לפני עלייתו.

את ניסיונו זה, בתחום העריכה, הכתיבה וההוצאה לאור, הביא עמו ארצה, כאשר עלה ב-1946.

מיד לאחר עלייתו השתלב במערכת המשמר ובעולם האמנות הישראלית, במיוחד בחוגים המתקדמים, והיה בין נושאי הדגל של האמנות המודרנית. קשריו עם תנועת "השומר הצעיר" עזרו לו לפרסם את דבריו בכתבי העת של התנועה – עתים, תרמיל, אורלוגין ואופקים. קולב למד את השפה העברית במהלך עבודתו בעיתונות וכמה חודשים לאחר עלייתו כבר פרסם מאמר בכתב העת עתים: "בדרך לאמנות מודרנית בישראל", שבו הראה בקיאות יוצאת דופן באמנות הישראלית. פעילותו בשנה אחת  מיד לאחר עלייתו ארצה, מוכיחה על השתלבותו המהירה בחיי התרבות בארץ: באותה שנה כתב קולב גם את המאמר "בדרך לאמנות מודרנית בא"י", ביקורת על התערוכה שהתארגנה במוזיאון תל-אביב בשם "קבוצת השמונה" (לא לבלבל עם התערוכה של 1942. בתערוכה הציגו: ז'אן דוד, רג'ינלד וסטון, מינה זיסלמן, מרסל ינקו, אהרון כהנא, א. מטושצ'אק, שלום סבא ושמואל צור). קולב לא רק סקר את המציגים אלא גם הצביע על התהליך שעוברת האמנות הישראלית לקראת אמנות מודרנית ותמך ביוזמה ובהתארגנות של אמנים מתקדמים. באותה שנה, 1946, קולב היה גם בין מייסדי המרכז לתרבות מתקדמת. הוא ארגן במרכז הרצאות וסימפוזיונים על ציור ישראלי מודרני, סייע להקמת תערוכות במועדון ויצר קשרים עם אמנים, מרצים וכותבים. הוא פעל רבות במסגרת קיבוצי "השומר הצעיר" בקידום מעמד אמני הקיבוץ ובקורסים שארגן למענם, וכמו כן הרצה באופן סדיר במכון אבני, בסמינר הקיבוצים, בסטודיה וכד'. קולב וחברי המרכז לתרבות מתקדמת עודדו את חברי אופקים חדשים לפרוש ב-1948 מאגודת האמנים הכללית של אמני ישראל ולהקים קבוצה עצמאית שתקדם את האמנות העכשווית, וקולב המשיך לטפח אותם בתערוכות שקיימו במוזיאון תל-אביב שהפך למנהלו בשנת 1952. בזמן כהונתו כמנהל המוזיאון קולב עודד את התפתחות האמנות המודרנית בישראל, במיוחד את הציור המופשט, ותרם במאמריו תרומה משמעותית לשיח על האמנות.

מקורות:

בלס, גילה,  אפקים חדשים, הוצאת רשפים ופפירוס – אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 1979.

בר-אור, גליה (עורכת), אויגן קולב, בניין תרבות בארץ ישראל, מוזיאון תל-אביב לאמנות, 2003.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס