, ,

קבוצת משקוף

קבוצת "משקוף" הייתה קבוצה בינתחומית של אמנים ירושלמים שפעלה בשנים 1970-1968 בעיר ירושלים. בראשית דרכה כללה הקבוצה אמנים מקשת רחבה של תחומים: ציור, שירה ומוסיקה. ניתן לציין מספר אמנים שהיוו את הגרעין המייסד של הקבוצה: הציירים דוד (דדי) בן שאול (נ. 1932), שאף נתן לקבוצה את שמה, צבי טולקובסקי (נ. 1934), [[אברהם-אופק]](1935-1990), יורם רוזוב (נ. 1938), איבן שוובל (1932-2011), יצחק גאון (1938-1997), שאול שץ (נ. 1944),  מילכה צ'יזיק (1937-2011), פיני משה (נ. 1937) וציביה וינמן (נ. 1951). אליהם הצטרפו בהמשך גם יהושע נוישטיין (נ. 1940) ומיכאל גיטלין (נ. 1943); המשוררים יהודה עמיחי (1924-2000), גרשון בן דוד  (n.d.), דניס סילק (1928-1998), הרולד שימל (נ. 1935), יוסי אפק (n.d.) והמוסיקאי יוסי מר-חיים (נ. 1940).  בשנת פעילותה  השנייה של הקבוצה היא שינתה את אופייה ונהפכה לקבוצה על טהרת הציירים. כמו כן, "משקוף"  תפקדה כקבוצה פתוחה; המיזמים השונים שהופקו על ידה בוצעו בהרכב אמנים משתנה, ולאורך שנות פעילותה הצטרפו אמנים חדשים, אחרים עזבו, ורבים התארחו.

לאורך השנתיים של קיומה פעלה "משקוף"  במישורים שונים: מפגשי יצירה בחיק הקבוצה או מול קהל, הפקת תערוכות, ערבי שירה פרטיים ופומביים, אירועי הפנינג ועוד. מרבית פעילותה התקיימה מתוך בית האמנים בירושלים כאשר קומת הביניים שימשה כחלל פעילות ותצוגה. חברי הקבוצה ביקשו לבחון את העבודה בקבוצה ואת היצירתיות המשותפת הנלווית אליה. בוא בעת הם ניסו להתקרב אל הקהל ולקרב אותו לחיי האמנות והתרבות בעיר.

החיים האמנותיים בירושלים במחצית השנייה של שנות הששים היו בהליך של שינוי-הליך שבא לידי ביטוי במספר מוסדות בשדה האמנות הירושלמי : ב 'בצלאל' -במעבר מהשפעה של סגל אמנים מורים ממוצא תרבותי גרמני להשפעה של אמנים שנטו לתרבות האנגלוסקסית, בפתיחתו של מוזיאון ישראל ב1965 , ובית האמנים החדש שנפתח ברח שמואל הנגיד 12 ב 1967 .בנוסף  הגלריות  ובתי הקפה והברים החדשים שנפתחו היו מקומות מפגש לאמנים, משוררים ,'בוהמה' וסטודנטים של האוניברסיטה העברית. לאחר  מלחמת ששת הימים ,1967 , העיר הפכה למרכז שבו התאספו עולים  ותיירים מרחבי העולם.

אם בראשית שנות הששים ו מייד בתום מלחמת ששת הימים  עדיין ציפו המוסדות הרשמיים מאמני ירושלים ליצור בהשראת העיר ירושלים,  חברי "משקוף" ניסו להציג לקהל האמנות בעיר אלטרנטיבה צעירה. הצלחתה של הקבוצה במסגרת המקומית השפיעה על יצירתם ומקומם של חברי "משקוף"  גם ברמה האישית. בנוסף, פעולות הקבוצה היו   חדשניות גם ברמה הלאומית. "משקוף" הירושלמית פעלה בשנים חופפות לפעילות קבוצת [[עשר-פלוס1]] התל אביבית. בין שתי הקבוצות  התקיימה תחרות סמויה ואף גלויה אשר מבטאת, בין היתר, את המתח בין שתי הערים בתולדות האמנות הישראלית. שתי הקבוצות פעלו ברוח שנות השישים העולמית ועזרו להביא  לארץ את בשורת הפופ, האסמבלאז וההפנינג, כאשר "משקוף" פנתה ברובה לקהל המקומי בירושלים והכינה את הקרקע לפריצתה וקבלתה של האמנות המושגית בבירה בשנות השבעים.

מבין שלל הפעילויות הלא רשמיות של הקבוצה הפיקה "משקוף" מספר תערוכות מרכזיות:

  1. "אמנויות משולבות – ציור, שירה, מוזיקה", גלריה אנג'ל, ירושלים, אוקטובר 1968 – התערוכה הראשונה הפומבית של הקבוצה בה הציירים, המשוררים והמוזיקאים חברו לעבודה משותפת בה יצרו "שיר-ציור" – ציור המכיל בתוכו שירה ואליו מוצמד פס קול. הצמדים אשר פעלו יחדיו היו בין היתר: דדי בן שאול וגרשון בן דוד, צבי טולקובסקי והרולד שימל, אברהם אופק ויהודה עמיחי. יוסי מר חיים היה מופקד על יצירת המוזיקה.
  2. "אדום-כחול בקומת הביניים -' ס"מ125X220ס"מ', בית האמנים בירושלים, ינואר 1969 – כל אחד מהציירים שלקחו חלק בתערוכה רכש דיקט בגודל סטנדרטי. ביום הפתיחה, ציירו האמנים על המצע הגדול במשך 12 שעות בקומת הביניים של בית האמנים מול קהל צופים, כאשר המשימה הייתה לצייר בכחול ואדום. התוצאה של העבודה לאורך היום הוצגה בתערוכה.
  3. "משקוף 3 – דירה בקומת הביניים", בית האמנים בירושלים, מרץ 1969 – תערוכה בה הקבוצה יצרה סביבה אמנותית (environment). על ידי איסוף גרוטאות וצביעתם בצבעים פלורוסנטיים בנו האמנים (הציירים, המשוררים והמוזיקאים שהשתתפו) דירת מגורים "סטדנרטית" הכוללת חדר שינה, סלון, שירותים וכו'. על קירות "הדירה" נתלו ציורים ושירים ממוסגרים. זוהי דוגמא ראשונה ליצירת סביבה אמנותית בתולדות אמנות הישראלית.
  4. "עימות יצירות", בית האמנים בירושלים, דצמבר 1969 – ציורי סטודיו מהשנה החולפת עומתו בתערוכה מול ציורים שנוצרו במקום (שוב קומת הביניים של בית האמנים) על ידי הציירים המשתתפים. התערוכה היוותה שיתוף פעולה בין הקבוצה לכלל חברי אגודת האמנים הירושלמית.
  5. "חפצים מוזרים", בית האמנים בירושלים, אפריל 1970 – שוב שיתוף פעולה בין הקבוצה לאגודת האמנים הירושלמית. תערוכה שהייתה כל כולה בליל של אובייקטים תרבותיים כגון: פריטים מאוסף האמנות היפנית של יעקב פינס, חפצי נוי אפריקאיים ופרטי רדי מייד של אמנים שונים. החפצים הובאו לחללי התצוגה בבית האמנים על ידי חברי האגודה שהשתתפו בתערוכה.
  6. "4X4", גלריה אנג'ל, ירושלים, אפריל 1970 – תערוכה בה לקחו חלק רק ארבעה מחברי הקבוצה: דדי בן שאול, שאול שץ, מיכאל גיטלין ואיזיקה גאון. כל צייר קיבל לידיו ציורים של חבריו והמשימה היתה לצייר בהשראתם.
  7. "משקוף 5 מארח את מיכאלאנג'לו", מרתף ספראי, ירושלים, מאי 1970 – תערוכה בנושא מיכאלאנג'לו והקפלה הסיסטינית. התערוכה נפתחה במקביל לתערוכתה התשיעית של "עשר פלוס" – "עשר פלוס עולה על ונוס".

לאורך השנים "משקוף" כמעט ונשכחה מתולדות האמנות הישראלית. לאחרונה זכתה להתעניינות מחודשת ונעשה מחקר מקיף על ידי  נועה אברון ברק במסגרת החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב .

מקורות לעיון:

אברון ברק, נועה. "קבוצת משקוף 1970-1968: בין יצירתיות משותפת לשיפור עמדות בשדה." עבודת תזה, אוניברסיטת תל-אביב, 2015.

עפרת, גדעון. "משקוף – בוהמה באדום כחול." קול ירושלים, 23 במרץ, 1984.

פישר, יונה ותמר מנור-פרידמן, עורכים. לידת העכשיו: שנות השישים באמנות ישראל. אשדוד, 2008.

צמרת, צבי  וחנה יבלונקה. העשור השני : תשי"ח-תשכ"ח. ירושלים, 2000.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ונועה אברון ברק