, ,

קבוצת לוויתן

LEVIATHAN GROUP-WHALE

קבוצה שנוסדה על ידי מיכאיל גרובמן  (נ. 1939), אברהם אלג'ם  אופק (1935-1990), ושמואל אקרמן (נ.1951), בירושלים ב1975. מתוך הצהרות שפרסמה הקבוצה  וכתב העת "לוויתן" שיסד גרובמן (יצא לאור:1975,1979,1980), עולה כי מטרת הקבוצה, בשנים הראשונות לפעילותה, הייתה  ליצור אמנות ישראלית לאומית חדשה. באמנות לאומית כזו יהיה  שילוב מקורות יהודיים בסגנון אוונגרדי (מודרני) המתרחק מהנרטיבי (סיפורי) האשלייתי והמחקה. באגדה מצאו האמנים מקור לדימויים 'פולקלוריסטים', בקבלה – סמלים וסמנים מיסטיים, ובתלמוד- אותיות שהן שילוב בין הקסם 'המאגי' וההיגיון. מונח מרכזי בפעילות  הקבוצה הוא 'סימבוליזם מאגי'. בהצהרה מ1976, בכתב ידו של גרובמן (שהיה ונשאר הכוח המניע של הקבוצה), הציג את המונח 'סימבוליזם מאגי'. מונח זה מתייחס לסמלים המסוגלים לעורר בצופה תחושה לקיומו של עולם רוחני ופיזי הנמצא מעבר לזה המוכר באמצעות התווך  של שפה השגורה בדיבור וכתיבה. לאחר אמצע שנות השמונים והתפרקות הקבוצה המייסדת  כל  הפעילות של  "לוויתן" מונעת על ידי גרובמן שפרסם את המניפסט הרביעי של קבוצת "לוויתן" ב2008 ובו הדגיש את נחיצותה של אמנות מעורבת חברתית ופוליטית.

השם "לוויתן"  מתייחס ליצור ימי המוזכר במקורות היהודיים והמיתולוגיים העתיקים, בסיפורי הבריאה ויום הדין. ליצור צורות שונות: דג, נחש, תנין, מפלצת-אויב וידיד, ומכאן סמל גמיש ומעורר דמיון.

גרובמן, שעלה לישראל מרוסיה ב1971, השתמש בשם "לוויתן" גם לספר שבו מודפסים יומניו מהשנים  1963-1971. (הוצאה רוסית, 2002. החלק המתעד את השנים 1968-71 תורגם לעברית, 2009 ).

לקבוצה המקורית  שלש תערוכות מרכזיות שלוו בקטלוגים: "לויתן" (האיות בקטלוג), ב 1978 בבית נחושתן, אשדות יעקב, "קבוצת לויתן" ב1979 בבית האמנים בירושלים, ירושלים, ו" קבוצת לוויתן: מסמל לטכנולוגיה, צורה, אוביקט, תכנית", ב 1982, בתיאטרון ירושלים, ירושלים.

ב1978 בחודשים מאי, יוני ואוקטובר,ערכו חברי הקבוצה המייסדים ויוצרים נוספים פעילויות באזור מדבר יהודה וים המלח אשר תועדו בצילום והוצגו בתערוכה  באשדות יעקב, 1978.  (שמות היוצרים הנוספים: אריה זלדיץ', ענת הדני, עמליה גולדבלט, עליזה לושי, ויקטור רסקין, מרינה רסקין, אלכסנדר בנינסון  ואירנה וורובל-גולובקינה, עורכת כתב העת ברוסית  'זרקאלו', יחד עם הצלמים יעקב רוזנבלט ומאיר לושי).

העבודות בטאו את התחברות היוצרים עם  'רוח המקום'. גרובמן השתתף במיצגים כגון' מלאך המוות'-שלש דמויות עטויות גלימות לבנות עומדות על סלע עליו מצוירים יצורים שחורים בעלי גזע, עין, ולראשם ענפים או נוצות  דוקרניים. בהרבה מיצירתו הכתובה (חלקה ברוסית), וגם בזו שבה נוכחות צבעונית חזקה, משלב גרובמן צורות גיאומטריות וסמלים מעולם החי ומז'אנר המפלצות.  עבודות אלו נועדו על פי הצהרתו הכתובה מ1976 (פורסם לראשונה ב1975) להוביל  את הצופה לחוויה ראשונית של ילדות טהורה  ולמודעות לנוכחות אלוהית בנפשו של בן האנוש.

אקרמן, גם הוא עלה מרוסיה,1973, (עבר לפאריז, 1984) פרס מגילות נייר צבועים בצבע פלסטי, רובן בכחול, ובהם סמנים גיאומטריים מצוירים או חתוכים. לעיתים הצטלם עומד בקצה המגילה.

השורשים ליצירות אקרמן  וגרובמן מצויים  ב'אוונגרד השני ' שצמח בברית המועצות  בשנות ה60 של המאה ה-20 . תנועה ששאפה לשלב אוונגרד רוסי מוקדם מראשית המאה ה20, (אמנות מודרנית מופשטת עם היבטים עממים  וסימבולים) עם מגמות סימבוליות אירופאיות כגון אלו של פול  קליי  והסוריאליסטים  ביצירות בעלות תוכן מטאפיזי וגם פוליטי חברתי .

אופק, המייסד השלישי  הקרין באותו אירוע  ממראה צורות ואותיות שהשתקפו בסלעים, טכניקה שעבד עמה גם על קירות בירושלים שם הקרין, למשל, את המילים  " ויאמר הנני " 1978, גם  צילום "ויאמר הנני" הוצג בתערוכה באשדות יעקב. לפני פעילותו בקבוצה הרבה אופק  לצייר נושאים של עליה והתיישבות, של יחידים וקבוצות, בסגנון נרטיבי (סיפורי) פיגורטיבי, אך  לא אשלייתי.  לעיתים נלווה גם מימד סמלי, למשל בעלי החיים של המתיישבים  סמלו רעיונות ורגשות:  הקיר באולם הדואר המרכזי בירושלים,1972, רח יפו 23,ירושלים, והקיר בספריה המרכזית, סוראסקי, באוניברסיטת תל אביב, 1976,(בעת שכבר היה חבר בקבוצה). במסגרת פעילותו ב "לוויתן" סגנונו של אופק נעשה  יותר מושגי, מופשט ופחות נרטיבי כפי שמעידים המילים והצורות הגיאומטריות שהקרין.

יוצרים נוספים שהציגו עם הקבוצה, למשל בתערוכה של  1982, בבית האמנים הם: ולדימיר יעקבלב שחי במוסקבה, בוריס יוחבץ, דינה בליך, איליה זונדלביץ', לב נוסברג, שחי בארצות הברית, וגרוגורי פטלס.

אקרמן פועל בפאריז מ1984 ואופק  חזר בשנות השמונים לסגנון היותר פיגורטיבי ונרטיבי, אם כי  מנקודת מבט יותר ביקורתית חברתית. גרובמן, שדחף להקמת הקבוצה ופעילותה, ממשיך לפתח את סגנון "לוויתן" הן בציור והן במיצבים, חלקם בעלי מסרים פוליטיים מובהקים. לעיתים משלב ביצירתו הסמלית נופים בעלי גוון יותר חושי-יחסית. אחד המאפיינים הקבועים ביצירתו של גרובמן  במסגרת "לוויתן" וגם בעשרים השנים האחרונות, הוא שילוב טקסטים בשפה הרוסית ביצירתו ופעילותו בחיי האמנות ברוסיה.

ההצהרות והאמנות של  קבוצת "לוויתן" בשנות השבעים  וראשית שנות השמנים הדגישו היבט לאומי, פרשנות מאגית לסמלים  ושימוש בהקשרים מיסטיים  ל 'רוח המקום' של הטבע (ניאו-רומנטיקה). דגשים אלו לא היו אופייניים בשדה התרבות הישראלי בשנות השבעים ו ה שמונים  של המאה העשרים. בו בעת, ניתן לשייך את עצם הפנייה לשפת אמנות הלקוחה ממקורות יהודיים ואת הפעילות בטבע, למגמה הפוסט חילונית  ומגמת  אמנות האדמה המושגית  שכן היו נהוגים  באמנות הישראלית באותה התקופה.

 

מקורות לעיון:

לוין דליה, אוצרת. תמונה שווה סמל פלוס מושג\מיכאיל גרובמן. הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות,1998

רונן, אברהם. אברהם אופק. תל אביב:  הקיבוץ המאוחד, 1989 .

http://www.grobman.info/

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורבקה שוסטרמן