, , , , ,

צרפתי-שטרנשוס, רות

Zarfati-Sternschuss, Ruth

1928-2010

צרפתי-שטרנשוס, רות, 1928-2010, ZarfatiSternschuss, Ruth

נולדה בפתח-תקווה, למדה ציור אצל אהרון אבני (1945-1941) ואחר כך פיסול אצל משה שטרנשוס (עד 1947), שלו נישאה ב-1949. היתה האישה היחידה שהייתה חברה בקבוצת אופקים חדשים (אם כי כמה נשים הציגו אתם בתערוכות השונות), ואף היא לא הייתה חברה בזכות עצמה, אלא בזכות נישואיה לפסל משה שטרנשוס, אחד ממייסדי הקבוצה. לדבריה, חשה שם כנטע זר, כי הם התייחסו אליה כאל "ילדה נחמדה", אך למרות שהייתה צעירה מהם, הרגישה מבוגרת יותר, בגלל מה שכינתה "התנהגותם האינפנטילית ומריבותיהם הבלתי פוסקות". בשנות החמישים נסעה להשתלם באיטליה, בפריז, בלונדון ובספרד, ובסופו של דבר גיבשה סגנון אישי מאוד ובלתי מופשט.

פסליה היו פיגורטיביים (אך בשום אופן לא ריאליסטיים) בעלי אופי מסיבי בהשפעת פיסול פרימיטיבי. גמזו רואה בסגנונה שילוב של רציונאליות גיאומטרית עם אקספרסיביות ומאגיות שנובעת מהפיסול הפרימיטיבי. הוא מעריך את עצמאותה ואת העובדה שהתפתחה בכיוון אישי ושונה לחלוטין מזה של בעלה, שהיה גם המורה שלה, ומציין את האופי הנשי המתגלה בפסליה. בניגוד לכיוון האוניברסאלי של חברי הקבוצה, עסקה היא בנושאים אינטימיים ואישיים מאוד. היא פיסלה רבות את האנשים הקרובים לה, ובמיוחד את בתה חגית, שנולדה ב-1958, ואמה ליוותה את שנות ילדותה בפסלים רבים, דוגמת "חגית של הפרחים" (1970). צרפתי-שטרנשוס היתה אמנית פורה ורב-תחומית, ולצד הפיסול איירה כשישים ספרי ילדים ועיצבה צעצועים עבור "משכית" (1959), וכן דגמים לאריגים (1967). יש שיאמרו שעיסוקיה באמנות שימושית (או לכל הפחות עיסוקה באריגים) נובעים מהיותה אישה, וכך גם האופי האינטימי של פסליה ועיסוקה המתמיד בדמויות תינוקות וילדים.

מקורות:

בלס, גילה, אפקים חדשים, רשפים הוצאה לאור, תל-אביב, 1980.

גמזו, חיים,  אמנות הפיסול בישראל, מכלול, תל-אביב, 1957.

גמזו, חיים,  ציור ופיסול בישראל, תל-אביב 1951, 1957.

דפני, נירה "האמנית ובני ביתה", עבודה לתואר שני, אוניברסיטת תל-אביב

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס