, , , , ,

פרץ-ארד, אסתר

Peretz-Arad, Esther

1921-2006

פרץ-ארד, אסתר, 1921-2006, Peretz-Arad, Esther

נולדה בבולגריה למשפחה ציונית, שעלתה ארצה ב-1924 והשתכנה בתל-אביב. כילדה אהבה לצייר, ובשנת 1935, בזמן לימודיה בתיכון, נשלחה ללמוד אצל חיים גליקסברג, אך לא נהנתה מן הלימודים אצלו ועזבה. ב-1937 הגיעה לסטודיו של אהרון אבני, ושם מצאה את מקומה ונשארה. לדבריה (בתיק אומן ב"בית ציפר"), ב-1940 הגיע הפסל יצחק דנציגר ואז החלה ללמוד פיסול. יש להניחה שהיא מתכוונת לכך שדנציגר חזר מלימודיו בלונדון בשנת 1939 והקים לעצמו סטודיו בחצר בית החולים "דנציגר" ברחוב גרוזנברג בתל-אביב, לשם נהגו לבוא אמנים צעירים שאותם הדריך. לדברי פרץ-ארד היו אתה גם קוסו אלול, בנימין תמוז ונעמי הנריך (צלרינג), אך לא ברור מדבריה האם הם למדו אתה או לימדו אותה, ומהו חלקו של דנציגר בסיפור. בשנת 1943 נישאה וילדה את בנה הבכור ב-1945. בגלל לידת בנה ומאוחר יותר בשל פציעת בעלה במלחמת השחרור, הפסיקה כמעט לצייר, אך שבה לכך בהדרגה. ב-1945 פתחו אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן את הסטודיה, וקבוצה גדולה מתלמידיו של אבני שמאסו בשיטותיו "המיושנות", עברו ללמוד אצלם. למרות שרוב חבריה של פרץ-ארד עברו לסטודיו החדש, היא נשארה נאמנה לאבני עד 1951, אז נפטר בגיל 51.

בין השנים 1978-1949 לימדה פרץ-ארד ציור בבית ספר יסודי. ב-1942 החלה להציג בתערוכות קבוצתיות רבות, ובשנת 1953 יצאה למסע לימודים מקיף באירופה. בשנת 1956 החלה להציג את עבודותיה בתערוכות יחיד. אסתר פרץ-אדר ידועה בעיקר בזכות רישומיה, ראו למשל רישום וצבעי פנדה של "אשה", אך היא עצמה התקוממה נגד הגדרתה כרשמת וטענה שהרבתה לצייר גם אקוורלים ושמנים. בשנות השישים הושפעה מהסגנון הסוריאליסטי, אך החל משנות השבעים הופכים ציוריה מופשטים יותר ויותר. ב-1955 זכתה ב"פרס דיזנגוף" (לא מצוין באתר הפרס בויקיפדיה).

מקורות:

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008.

פרץ-ארד, אסתר, אשה, ללא תאריך, צבעי פנדה, 70X78, אתר בית המכירות "תירוש".

פרץ-ארד, אסתר, אשה, ללא תאריך, צבעי פנדה, 70X78, אתר בית המכירות "תירוש".

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס