, , ,

אבו שקרה, עאסם

ABU-SHAKRA, ASIM

1961-1990

עאסם אבו שקרה ( צייר)

עאסם אבו שקרה יליד אום אל פאחם (נובמבר 1961), בן שביעי למשפחה בת עשרה ילדים. כילד הרבה לצייר, כנראה בהשפעת אחיו הגדולים ובני משפחתו שכמה מהם ציירים.  למד בבית ספר תיכון יהודי בעיר עפולה.בהיותו בן 18 החליט לעבור לתל אביב, במטרה ללמוד ציור. בסביבתו הקרובה נתפסה החלטתו כנועזת ומהפכנית,אבל עאסם היה נחוש להגשימה על אף הקשיים והמכשולים אותם חווה.

התקבל ללימודי ציור בבית הספר הגבוה לאמנות קלישר בניהולו של האמן אריה מרגושילסקי. אחד ממוריו,ממנו הושפע רבות,היה הצייר דוד ריב. בשנה הראשונה ללימודיו, נאלץ לעבוד כשוטף כלים במסעדה,בשנה השנייה,העמיד ביה"ס לשימושו חדרון קטן במבנה, חדר בו התגורר ויצר.לצורכי שכר הלימוד ומחיה,העמיד ביה"ס לרשות האמן כמה מלגות.

לאחר סיום לימודיו (1986), החל לעבוד כפועל בבית דפוס ובהמשך כעוזר הוראה לאמן צבי בן דב, ומורה לרישום בקלישר. איתן הלל, אוצר תערוכות ובעל גלריה לאמנות, נחשף לציוריו של עאסם והחל לתמוך בו (1987).עאסם עבר ליצור בסטודיו משלו ברח' נחמני בת"א. באותה שנה חלה במחלת הסרטן אולם למרות מצבו לא הפסיק לצייר.ב1989 קיבל מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל.

כמה נושאים היו מרכזיים ביצירתו: האחד- ציורי מטוסים,ביניהם: "ילדים ומטוסים "(1985)", מטוסים בעגלת קניות" (1985), ו"מטוס וחיה" ציור שמן על נייר (1987). נושא שני היה בעלי חי: "חיה" (1986), "צבי" (1987), ו"חיות ומטוסים"(1987). נושא נוסף היה פריטי לבוש כדוגמת עניבות או ביריות, ו"צמח הצבר" (הקקטוס-הסברס). עבודותיו הראשונות בסדרה זו היו ציורים של משוכות הצבר האופייניות לסביבת בית משפחתו (אום אל פאחם):"משוכות צבר" (1988),או "צבר, עיר ברקע"(1988).

עיצוב הנושא קבל תפנית כששיח הצבר צויר ע"י עאסם כשהוא "נטוע"  בתוך עציץ  בסדרה שצייר עד ליום פטירתו. בעוד שלפני סדרת העציץ ציורי הצבר נעו בין צבעוניות ססגונית לכהה, צבעי הצבר של סדרת העציצים בדרך כלל כוללת 'מאבק' בין צבעים כהים  או קרים-כגון סגול או לבן חוור-והבהובי אור צהבהב. לעיתים משולבים בציורים אלו דגמים. ב"צבר", מ 1988,נתן לזהות  קווקווים לבנים מסתלסלים במפת השולחן,קוצי צבר דמויי שריטות ונקודות אדומות נגועות באור על משטח הרקע הכהה של הצבר בעציץ.

חלק מהחוקרים את יצירתו של הצייר תפסו את הצמח כביטוי סמלי למצבו הגופני של האמן-לצבר פריחה קצרה וצמיחתו בעציץ רפה. רוב כותבי המאמרים ראו במוטיב הצבר המבוית בעציץ, ביטוי לבעיית הזהות של עאסם, כאמן ערבי החי בסביבה יהודית עירונית,למעשה לקונפליקט הלאומי בו חי. בקטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין ( מוזיאון ת"א) בנובמבר 1994,הובאה מקאמה פרי עטו של הספר-משורר אנטון שמאס שם כתב : " . . . והואיל והצבר הפלסטיני, אם נזכיר נשכחות, הפסיק מזמן לתפקד כצמח קוצני בשרני בעל גבעולים עבים דמויי עלים, כמאמר המילון, והפך ל "כינוי רווח למי שנולד בארץ ישראל וגדל בה " ותו לא—

והואיל וכל אלה אשר קמצו את ידיהם על הפירות הקוצניים במשך כמה עשורים נכנעים עכשיו לנשייה ולמוות ומרפים את אחיזתם, והזיכרון ניגר להם מבין האצבעות – -"

טלי תמיר ב "צל הזרות: על ציוריו של עאסם אבו –שקרה" מעלה טענה כי התבוננות ממושכת בציורי האמן ובדיקת תכני היצירות מורה על קשר עמוק,יותר מהנראה לעין,לציור הפלסטיני ועל בעיית הזהות וקונפליקט הזרות. בהקדמתה של נירה יצחקי, לתערוכת הזיכרון לעאסם ולהשקה של ספר על יצירותיו בעריכתה,כתבה:" תופעה נדירה היא שצייר בגיל 28 מגיע לביטוי כה בשל ומלא. אפשר לומר בביטחון שעאסם אבו שקרה השאיר אחריו אמירה צלולה,עצמאית ואותנטית, מרהיבה ופוצעת ביופייה".

עאסם נפטר באפריל 1990.

מקורות לעיון:

גינתון , אלן, אוצרת. "עאסם אבו-שקרה " . תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 1994.

Ben Zvi Tal and Kamal  Boullatta.  ASIM ABU SHAQRA. Milano: Charta, 2014

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן