, , , , ,

סמואל, חוה

Samuel, [Eva] Chava

1904-1989

סמואל, חוה, 1904-1989, Samuel, [Eva] Chava

נולדה באסן, גרמניה, לאב שהיה רב הקהילה, ולמשפחה שעסקה באמנות: אמה אנה הייתה ציירת, אחותה פסלת ומעצבת בובות ואחד משני אחיה היה נגן עוגב ומלחין. משפחתה הייתה משכילה, דודהּ מצד אמה היה הפילוסוף והסופר סלומון פרידלנדר, ודודהּ מצד אביה היה הפילוסוף ארנסט סמואל. בין השנים 1923-1921 למדה בבית הספר לאמנות שימושית באסן ומאוחר יותר עבדה בכפר האמנים וורפסוודה (Worpswede), שם התגוררה בחדרה לשעבר של הציירת פאולה מודרסון-בקר, שאת ציוריה הכירה. בגרמניה גם התוודעה לרעיונות הבאוהאוס, לפיהם האמנות השימושית היא חלק בלתי נפרד מהאמנות, ובעקבותיהם החלה ליצור בקרמיקה. בין השנים 1926-1924 למדה קדרות ופיסול בסדנה של מוזיאון פולקוואנג (Folkwang) באסן, אך לא זנחה גם את הציור. בין השנים 1929-1924 השתתפה ביצירת עבודות ארכיטקטוניות גדולות לצד הפסל והקרמיקאי וויל למרט. בשנים 1931-1930 השתלמה בטכנולוגיה קראמית בבית הספר לאמנות שימושית בשטוטגרד.

בשנת 1932 עלתה ארצה ופתחה בירושלים סטודיו ראשון לקרמיקה עם המהנדס י. רייך. ב-1934 ייסדה יחד עם פאולה אהרונסון את בית המלאכה "כד וספל" בראשון-לציון, שעבר לרשותה ב-1948 ופעל עד 1978. בשנת 1939 עלו ארצה אחיה המוזיקאי ואחותה אידית סמואל. חוה ואדית גרו ביחד בבית בראשון-לציון, עד שבשנת 1973 עברה חוה לגור ברמת-גן. שתי האחיות מעולם לא נישאו. יחד עיצבו השתיים בובות שמייצגות טיפוסים ישראלים, ואלה הוצגו במשך שנים במרבית תערוכות העיצוב הישראליות, ומוצגות כיום במוזיאון ראשון-לציון. העתקים חיוורים של בובות אלה יוצרו בשלב מאוחר יותר על-ידי מפעלי ויצ"ו, אך אין להם הייחודיות של הבובות המקוריות.

במשך כל אותן שנים פיסלה סמואל הן פסלים קטנים והן קירות קראמיים במבני ציבור שונים ברחבי הארץ, כגון תבליט המזלות בקולנוע "קסם" ברמת-גן (1948), קירות קראמיים בבנק לאומי ברחובות (1956), בכניסה למרתפי היקב בראשון-לציון (1973), או "יד לנופלים", 1964, בבית יד לבנים בראשון לציון. אף על-פי שהקדישה את רוב חייה לקרמיקה, חוה סמואל ראתה בעצמה בעיקר ציירת, ולטענת אברהם רונן, מיטב יצירתה הציורית הוא דווקא בציורי הנוף בצבעי מים. ואכן, הצבע והזיגוג מהווים מרכיב חיוני גם בתבליטים שלה, שלעתים הינם נמוכים (שטוחים) מאוד. בממלכה העתיקה במצרים הציור היה למעשה תבליט קיר שטוח, שנוצר מחריטת קווי מתאר ומסילוק החומר המיותר מחוץ לקווים, בשעה שכל מה שהיה בתוך הקווים היה מצויר וצבוע. נורה כוכבי טוענת שכך עושה גם חוה סמואל. ואכן, בתיק אמן שלה ב"בית ציפר" מצוי טופס מידע אישי שבו היא סימנה את סוגי האמנות העיקריים שבהם היא עוסקת. סמואל סימנה את הציור, את הגרפיקה ואת הקרמיקה, אך דילגה על פיסול, והוסיפה בכתב יד: פיסול קראמי (כאילו שאין זה פיסול ממש). סמואל הציגה בתערוכות קבוצתיות רבות ואף זכתה במספר פרסים: בפרס ראשון לאמנות שימושית מטעם "בצלאל" ב-1946, בפרס ראשון ושני בתערוכת עיצוב ב"בצלאל" ב-1949, ובפרס ויצ"ו לאישה ב-1952.

מקורות:

כוכבי,נורה,  "חוה סמואל – הציור כבסיס", חוה סמואל – קרמיקאית, אגודת אמני קרמיקה ישראל ובצלאל, 1985.

פלדמן, ניר, חומר מן הרוח, חוה סמואל, חלוצת הקרמיקה הישראלית, קט. תע.,  מוזיאון ראשון לציון, 1010.

רונן, אברהם,  חוה סמואל – ציורים, קט. תע., מוזיאון ראשון-לציון, 1988.

סמואל, חוה, יד לנופלים, 1964, תבליט קרמי, 300X250 ס"מ, בית יד לבנים, ראשון לציון

סמואל, חוה, יד לנופלים, 1964, תבליט קרמי, 300X250 ס"מ, בית יד לבנים, ראשון לציון.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס