, , , , ,

מחותן, חוה

Mehutan, Hava

1925

מחותן, חוה, 1925, Mehutan, Hava

נולדה בארצות הברית ולמדה באקדמיה לאמנות בפנסילבניה. עלתה ארצה ב-1946, ולאחר מספר שנים התיישבה בבאר-שבע והתרשמה מאוד מנופי הנגב. מחותן מפסלת באבן ובעץ זית דמויות של נשים, בעיקר הרות, ראשים וחיות. ב-1958 השתתפה יחד עם לואיז שץ, רות צרפתי ולאה ניקל, בתערוכה "12 האמנים" שהוגדרה על-ידי האוצר, יונה פישר, כ"בחירי הדור הצעיר". בשנות השישים עבדה על סדרה בשם "תהלוכות" – בולי עץ אנכיים שאופן הצבתם יצר אסוציאציה עם מצבים אנושיים. בסדרה "מנחות", ביקשה לבטא נקודת מבט של אישה מעניקה ונותנת. היו שראו ביצירתה מאפיינים נשיים כגון הארציוּת, המחזוריות והפריון, אך למרות שאהבה לפסל דמויות של נשים בהיריון, ראתה הביקורת בפיסול שלה "גברי בתכלית, כמעט ללא נועם חיצוני". המבקרת מירה פרידמן, למשל, כתבה כי אין בדרך ביטויה מאומה מאותה נשיות רכה שמאפיינת נשים-אמניות אחרות, וכי יצירתה צורנית-פסקנית והחלטית. טייכר מציינת את העובדה שמבקרת אמנות משתמשת למעשה בסטריאוטיפים גבריים של נשיות וגבריות ונותנת למחותן מחמאה על יצירתה הלא-נשית. מחותן, מצִדה, טוענת כי הזהות הנשית מעסיקה אותה מאוד ומופיעה בנושא העבודה לעתים באופן מודע ולעתים באופן לא-מודע: "עבודתי אישית, סובייקטיבית, רגשית ונובעת מהיותי אני, אישה".

בתקופת מגוריה בנגב, משנות השישים עד אמצע שנות השמונים, בהיותה אמנית המעורבת בנושאים סביבתיים, עברה מחותן בהדרגה מפיסול העוסק בגוף האדם לפיסול המבטא מרחבים וכוחות של הטבע, כמו למשל פסלי העץ והאבן המופשטים בסדרה 'אותות'. בסדרה 'נופים', שאותה החלה ליצור בעיצומה של מלחמת יום כיפור, המשיכה לפתח את תפיסתה הקודמת, אך הפעם ביטאה גם את הלך הרוח בארץ בעזרת מוטיב של שסע או קרע. בשנות השמונים עברה לגור בירושלים, שבאותן שנים רחשה פעילות פוליטית ודתית, וזו גרמה לה תחושות של חידלון וחוסר מוצא. תחושות אלה התחזקו בעקבות מלחמת לבנון ובאו לידי ביטוי ביצירותיה, כמו במיצבים שכינתה  'מצבים'. ב"מצב 88", למשל, עלו המבקרים על גשר כדי להיכנס לתערוכה ועברו מעל "גופות". במיצב "מיטות" הניחה בולי עץ דמויי גופות על מיטות ברזל. מאז 1997 היא מתגוררת בכרמיאל וניתן לראות בעבודותיה המשך לעיסוק בגוף האדם, אך כנראה בגלל אזור מגוריה, בפסליה בולט במיוחד המתח הקיומי שנוצר בגלל המלחמות בגבול הצפוני. זאת ניתן לראות בתערוכה גשר מנופץ, שהתקיימה ב-2011 ביד לבנים בכרמיאל, שם מופיעה דמות אדם (בול עץ) אדומה כדם, כשהיא שכובה על ספק מיטה ספק אלונקה וקשורה אליה במוסרות.

מחותן לימדה פיסול בעץ ובאבן במוזיאון ישראל, ואמנות סביבתית במכללה לאמנות חזותית בבאר שבע ובבי"ס לאמנות עין הוד ובאוניברסיטת חיפה. כמו כן היתה יועצת אמנות לראש העיר באר שבע הקימה שם מרכז אמנויות לנוער, מכללה לאמנות חזותית. היא ניהלה את מוזיאון הנגב לאמנות, אצרה את אוסף העירייה והשתתפה בהקמת המרכז לנייר (עבודת יד). במשך שנים רבות שימשה חברה בצוות השופטים לפרסי אמנות בקרן התרבות אמריקה-ישראל. תפקידיה הציבוריים האחרים: בין 1976-1970 חברת המועצה ארצית לאמנות. בין 1992-1977 חברת הוועדה לאמנות באוניברסיטת בן גוריון. בין 1992-1985 חברה בקרן תל אביב לספרות ואמנות, וחברת הועדה לבחירת חבר השופטים לפרס אמנות ישראלית.

מחותן זכתה בפרסים רבים, בהם "פרס דיזנגוף" ב-1976, "פרס הביאנאלה" של הביאנאלה השמינית בסן-פאולו בברזיל, "פרס ההסתדרות", "פרס היצירה" של קרן אמריקה-ישראל ופרס לאמני ירושלים על שם שושנה ומרדכי איש-שלום.

מקורות:

טייכר, אילנה, אמניות באמנות ישראל, (קט. תע.), חיפה: מוזיאון חיפה והאגף לתרבות עיריית חיפה, 1998.

מחותן, חוה, חוה מחותן, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב,  1978.

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 2008.

קריסטל אמנות ותקשורת  יחסי ציבור  www.crystalarts.co.il

מחותן, חוה (נ. 1925) מתוך התערוכה גשר מנופץ, 2011, בגלריה יד לבנים, כרמיאל

מחותן, חוה (נ. 1925) מתוך התערוכה גשר מנופץ, 2011, בגלריה יד לבנים, כרמיאל

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס