, ,

אפלפלד, מאיר

APPELFELD, MEIR

1965-

מאיר אפלפלד-צייר MEIR APPELFELD –PAINTER

מאיר אפלפלד יליד ירושלים (1965),בנו של הסופר אהרן אפלפלד. בילדותו למד וניגן בכינור . כשסיים את שירותו הצבאי , החליט להקדיש מאמצים לתחביב הציור שלו ויצא ללמוד  בלונדון. את בחירתו בבירת אנגליה כמקום לימודיו (שנת 1987),נימק בראיון שהעניק ליונתן אמיר בכתבה באתר האינטרנט דאז, "ערב רב" (24 בנובמבר 2009) : "חיפשתי מקום שייתן לי לרשום מודל ולצייר במשך שעות". לתואר ראשון למד ב  )"BAYAM SHAW SCHOOL OF ART-LONDON"  סיים ב1991(.מורו במוסד זה היה האמן :PAUL GOPAL-CHOWDHURY צייר ממוצא הודי, שלימד את אפלפלד רישום וציור.  המשיך לימודיו לתואר מוסמך באמנות וסיים תואר שני (MFA), ב "ROYAL ACDEMY SCHOOL Of ART"  (בשנת 1994). באקדמיה המלכותית המורה הדומיננטי בעיקר בתחום הרישום והציור הצבעוני היה הצייר :LEONARD NC-COUB. בכל תקופת יצירתו בלונדון זכה אפלפלד לתמיכה ועידוד מהצייר האמריקאי -בריטי R.B KITAJ.

ב1997 חזר ארצה לירושלים ומאז הוא חי ויוצר בה. לאורך שנות יצירתו מאז שהותו בלונדון ועד ימים אלה בולטים כמה נושאים ומוטיבים עיקריים בציוריו : "טבע דומם" "תפנים הסטודיו של האמן" " נופים". נושאים נוספים הינם: "אגרטלי הפרחים" ו"כלים מוזיקליים". מרבית יצירותיו הינם ציורי שמן על בד . במשך השנים מאז חזר מלונדון ישנה התפתחות סגנונית בציוריו . בעוד שבתחילת דרכו הציורים היו בסגנון ריאליסטי מובהק, בעיקר ציורים של זרי פרחים או אגרטלים – בהמשך הציור הופך יותר חופשי, משיכות מכחול אקספרסיביות יותר, בשילוב אלמנטים אבסטרקטיים .

ציורי הטבע הדומם והעבודות בנושא תפנים סטודיו האמן, תחילתם בזמן שהותו בלונדון.   רישומים בנושא הוצגו בתערוכה בלונדון בנושא "רישומים ", "תפנים 1" רישום דיו על נייר (1994) וכן "אור ארז" רישום דיו (1994).באלו  נוכחות חזקה ליחסי האור והצל ושילוב בין הפיגורטיבי, חפצים הניתנים לזיהוי, ואלמנטים מופשטים המנכיחים את  העשייה האמנותית שעברו החפצים. בו בעת, ניכר כי יחסי האור צל, והשילוב בין הפיגורטיבי והרמז לציור מופשט, מעוררים  תחושה של אווירה,  ומעניקים לחפצים אלו  קיום 'עצמאי' בסביבה או בחלל החדר שבהם צוירו.

מ2003 החל להתייחס לנושאים חדשים למשל ציור שמן על בד של "חורשת הברושים", וב2005 , "קרא לזה שינה " (שמן על בד),תיאור של אישה צעירה שרועה על מיטתה, רגלה האחת צונחת לקרקע והשנייה מקופלת ומזדקרת על המיטה. הציור בצבעים מונוכרומיים חומים ובז', מבליטים אלמנטים מופשטים בציור רקע החדר ובציור מצעי המיטה.

ב2009-10 הרבה אפלפלד  לצייר טבע הדומם. ב 2009 צייר את  "טבע דומם עם קופידון ", ציור שמן על בד שבו צבעי החום והאוקר דומיננטיים. על השולחן מונחים אגרטלים, תפוחים, פסלון של קופידון, מזוודת צייר ריקה וברקע מסגרת ריקה. ב "טבע דומם עם תפוחים ופרחים" (2010),על השולחן  אגרטל לבן עם פרחי ורדים צהובים ובקדמת הבד צלחת עם תפוחים. נושא התפוחים בציוריו של אפלפלד הוא משמעותי בשיח שמנהל הצייר עם נושא הדומם  בתולדות האמנות .

אכן, אחת הסדרות הגדולות בהיקפן ביצירתו של אפלפלד היא: "ציורי פרחים", בד"כ בתוך אגרטלים . המשורר דרור בורשטיין שאצר כמה תערוכות של אפלפלד ,כתב בהקדמה לתערוכה בשם "מאיר אפלפלד-ציורים" ( גלריה גולקונדה ת"א-ספטמבר 2007):.. "אמנות סידור הפרחים היפנית ידועה בשם איקבנה. פירוש המילה הוא   "החייאת הפרח" 'אמנות החייאת הפרח מתחילה בניתוק שלו ממקורו בטבע' מאיר אינו עוסק בסידור פרחים אלא בציורם, ביסודו של דבר הוא עושה בדיוק את זה ,"החייאת הפרח". בסידרה "ביגוניה" (2005) "חמניות" 2008 ו2012), "חבצלות"(2012) "ורדים"(2012) בכל הציורים האלה הפרחים בתוך האגרטלים בעלי  צבע  טבעי, אולם  הזר עצמו המצויר במשיכות מכחול חופשיות נוטה למופשט ומתנתק מהמראה הטבעי. האמן משתף את הצופה בהרגשה כי למרות ניתוק הפרח ממקום גידולו הטבעי והמקורי, הציור מסוגל לעורר את חווית היפה שמעורר הטבע."

הנושא כל כך אהוד על הצייר שהוא הקדיש תערוכת יחיד תחת הכותרת :"פרחים-מאיר אפלפלד" שהוצגה בגלריה "רוטשילד אמנות תל אביב" (אוקטובר 2008).

כאמור, בילדותו ניגן אפלפלד בכינור ואכן "כלי נגינה" הנם נושא נוסף החוזר בציוריו, בעיקר בשילובם כאובייקטים מצוירים בציורי הפנים. "טבע דומם עם שני כינורות, בללייקה ושני חלילים"(2011) "טבע דומם עם קופידון, קרן יער וחליל צד"(2011) "טבע דומם עם גיטרה, צ'לו וכינור"(2011).

בדברי הפתיחה שכתב המשורר דרור בורשטיין לתערוכה "ציורים" אותה אצר בגלריית רוטשילד לאמנות ב2012,כתב על היחס בין הציור והמוסיקה כי: " ביחס בין המוזיקה לציור רב העלום על הגלוי. לחלוקה בין מלודיה לקצב נתקשה למצוא מקבילית ציורית. ניתן לומר שהמלודיה היא קו, או נשימה אחת המאחדת את היצירה".

בשנים האחרונות ציורי הנוף  תופסים גם הם מקום מרכזי נוסף ביצירותיו של אפלפלד. הנופים המצוירים הם הפחות מוכרים לציבור. חלקם הגדול הם אלה המתגלים מהחלונות והמרפסת של בית הצייר. ייחודיים הם ציורי הנוף הלילי. לדוגמא "מראה לילה עם פנס רחוב" (2010),ציור חצי מופשט בו האלמנטים הברורים בציור הם אמצעי התאורה והאובייקט הפיגורטיבי הוא פנס הרחוב הצבעים כהים ,לעומת זאת האלמנט המופשט מודגש בציור העצים שברחוב והכביש שבאמצעו, הסגנון  המופשט בא לידי ביטוי במשיכות המכחול האקספרסיביות (הבעתיות). כמו כן בסדרה זו "מראה לילה עם מחרוזת פנסי רחוב באופק ,ציור שמן משנת 2010,"מראה לילה מהמרפסת"(2010), ו"מראה לילה ,בית בין עצים"(2010). חלק מנופים אלה מופיעים גם בציורים שצוירו לאור היום. החורשות הירושלמיות, ובעיקר "חורשת הירח", חורשת אורנים בשכונת טלביה,שניטעה בסוף המאה ה19 סביב לבית החולים למצורעים.

הציור, "חורשת ירח", שמן על בד משנת 2011, הינו ביטוי לסגנון היצירה של אפלפלד בשנים האחרונות. שילוב של ציור פיגורטיבי, גזעי העצים הישנים שבחורשה לצד ציור עצי החורש ומשטחי החול בסגנון הנוטה למופשט. המרקם הצבעוני, עיקרו צבעים הנוטים מהכהה מאוד –כמעט שחורים (ירוקים מאו כהים) ועד חום, כתמים בהירים למשטחים החוליים ונגיעות אור המרצדות על פני המראה כולו .

במאמר תחת הכותרת "לצייר את ירושלים-מאיר אפלפלד" כותב העיתונאי והסופר יואב שורק (מוסף "שבת-עיתון "מקור ראשון" ((29/07/2011 :"מספר אפלפלד : 'עם חזרתי מלונדון לירושלים, עיר הולדתי, גיליתי כי הרחובות מדברים אלי, ההוד האצור בהם התגלה לי בהליכה היומית בשכונתי וכל שנותר לי הוא לרשום אותם' ובהמשך אמר: 'הציורים של ירושלים נולדו מתוך אהבה לעיר. ירושלים צירוף מרתק של העבר וההווה, של המונומנטאלי והצנוע, של העירוני והכפרי…"

מאז שובו הציג אפלפלד תערוכות רבות יחיד וקבוצתיות בין השאר, בירושלים, תל אביב (כולל בגלריה האוניברסיטאית ),ובקיבוץ לוחמי הגטאות (בית אוסף קופפרמן).

 

מקורות לעיון

בורשטיין ,דרור ופורר רוני ,"מאיר אפלפלד-ציורים" ,קטלוג תערוכה, תל אביב, בגלריה גולקונדה ת"א,2007 .

"פרחים-מאיר אפלפלד", קטלוג תערוכה, תל אביב, גלריה רוטשילד לאמנות,2008 .

בילסקי, אמילי,  "מאיר אפלפלד", קטלוג תערוכה, ירושלים, בית האמנים בירושלים,2008.

בורשטיין ,דרור, "מאיר אפלפלד –ציורים", קטלוג תערוכה, תל אביב, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, אוניברסיטת ת"א, 2012.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן