, , ,

ליפשיץ, אפרים

LIPHSHITZ, EPHRAIM

1909-2004

 אפרים ליפשיץ יליד העיירה סטולין –פולין (1909). חינוכו החל בחדר המסורתי וממנו עבר לבית הספר "תרבות ". בגיל צעיר החל לומד מוזיקה. הרעיונות הציוניים שרווחו בין חבריו, משכו אותו לפעילות ב"שומר הצעיר" ולנגן ב"תזמורת הציונית". את כישוריו הציוריים ביטא בעיצוב קישוטים ותפאורות לאירועים מגוונים בקהילה. עבודותיו הראשונות היו בתחומי הרישום ובציורי אקוורל,צבעי מים, הנושאים היו בעיקר הנוף האנושי בעירו יחד עם ציורי טבע של השדות והיערות שסביב סטולין. מעשה ייחודי של ליפשיץ, לפני עלותו ארצה, היה ציור ייסוד האוניברסיטה העברית בירושלים, את העבודה תלה לתצוגה בתוך בית הכנסת המרכזי שבסטולין.

הצטרף להכשרה הציונית במטרה לעלות ארצה. בדרכו לארץ ישראל שהה בפריז כשנתיים (1933-1935). שעות רבות מזמנו הקדיש לביקורים במוזיאונים ובהתבוננות ביצירותיהם של גדולי האמנים. לתקופה זו השפעה רבה על עתיד יצירתו האמנותית. ב1935 הגיע עם רעייתו לארץ ישראל. ליפשיץ הרבה לספר על "הלם האור" שחווה כאמן בעת הגעתו לישראל.

 את פרנסתו העיקרית מצא ליפשיץ בעבודה בתיאטרון "האוהל". בהמלצת הציירת ג'ניה ברגר, שעבדה בתיאטרון כמעצבת תפאורות, נרשם והתקבל ללימודי אמנות בסטודיו של אהרן אבני. בתחילת דרכו בסטודיו הייתה לאבני, בדרכו השמרנית, השפעה רבה על ציוריו של ליפשיץ. המהפך היצירתי חל בעיקר עקב הדרכתו של הצייר יחזקאל-שטרייכמן. ליפשיץ הרבה לספר כי הפגישה והעבודה עם שטרייכמן ,היא שהפכה אותו לצייר מקצועי.

 ב 1945 הצטרף ליפשיץ ל"הסטודיה"  בניהולם של סטימצקי ושטרייכמן, שם פגש קבוצה גדולה של אמנים, חלקם פורשי הסטודיו של אבני כגון: דני קרוון, מיכאל ארגוב, לאה ניקל, צבי תדמור. "הסטודיה" פעל במשך כשלוש שנים ( 1945 עד 1948). השיעורים ניתנו בשעות הערב אולם ציירים רבים הגיעו במשך שעות היום לעבודה 'חופשית'.

בוגרי "הסטודיה" הרבו להציג מעבודותיהם ובתנאים של סוף שנות ה40 גם קירות קפה "כסית" שבדיזנגוף, היוו מקום תצוגה ראוי ומכובד. ב"כסית" הוצגו בעיקר רישומים כולל רישומיו של ליפשיץ.

ליפשיץ הצטרף לשורות ההגנה בשנת 1947 ובמלחמת העצמאות נילחם באזור המרכז במסגרת צה"ל. עם שחרורו יצר סדרת ציורים בנושאי הווי הלוחמים וכן נופים של כפרים ערביים.

 בשנות ה 50 הרבה ליפשיץ לצייר בצבעי שמן, באלה ניכרת גם ההשפעה של ציירי אסכולת פריז אותם פגש בשהותו בפריז. ב 1950 היה ליפשיץ ממייסדי קבוצת העשרה יחד עם אליהו גת, קליר יניב, אלחנן הלפרין, משה פרופס וצבי תדמור. באופן מעשי היה ממנהיגי הקבוצה, הוא ראה בהקמתה ובתערוכות שלה כעין מענה ל"אופקים חדשים". היה זה הרצון להוכיח כי קיים ציור ישראלי-מקומי בניגוד  לתפיסה של אמנות קוסמופוליטית, זאת על אף שרוב חברי קבוצת העשרה היו יוצאי "הסטודיה" של שטרייכמן וסטימצקי מעמודי התווך של אופקים חדשים.

לימים, תוך הערכה לאיכות יצירתו של ליפשיץ, הזמין אותו זריצקי להציג בשתי תערוכות של אופקים חדשים. בוודאי יש להזמנה זו קשר לסממנים האבסטרקטיים, מופשטים, שהופיעו בעבודותיו של ליפשיץ כמו גם צמצום הצבעוניות ביצירותיו דאז. האמן התבטא וקרא לתופעה זאת: "התפתחות בחיפוש אחר האור".

 ליפשיץ נהג לשוטט עם חברו הצייר אליהו גת בין בתי יפו, שכונת הארגזים ואזורים בדרום תל אביב. מסיורים אלה נוצרה הסדרה שצייר ליפשיץ על בתי יפובסגנון הנוטה למופשט. העבודה "גגות אדומים" הוצגה בתערוכת "אופקים חדשים".

  בשנת 1964 נוסדה קבוצה חדשה בשם "תצפית". היה זה מפגש בין דורי של אמנים וותיקים וצעירים. מוותיקי הדור היו אלה פנחס אברמוביץ,שטרייכמן, יחיאל שמי  והידידים מקבוצת העשרה אליהו גת ואפרים ליפשיץ. בתערוכות "תצפית" בלטה יותר מתמיד נטייתו של ליפשיץ לציור האבסטרקטי.

 בתחילת שנות ה60 יצא ליפשיץ לסיורים באזור ים המלח, ויצר מקבץ ציורים בשם "עין גדי". סדרה זו מושפעת רבות מהתפעמותו של ליפשיץ  מבוהק האור, ומהשתקפות הרי מדבר יהודה במימיו של ים המלח. חוקרים רואים בסדרת "עין גדי" מהפך ביצירתו של ליפשיץ בעיקר המעבר מ"חגיגה" צבעונית לשימוש בצבעוניות בהירה, בצבעי הלבן והצהוב והמשך המגמה המופשטת ביצירתו.

אל הצבעוניות החזקה בדגש על צבעים אדומים וצהובים, חזר ליפשיץ בתקופת מלחמת ששת הימים.נטייתו לסגנון צבעוני  מופשט מצאה חיזוק בביקורו בניו יורק.

בשנותיו האחרונות, צייר סדרה בשם "תקווה-ייאוש-תקווה". המאפיין הבולט שהצבע השחור נשאר כמו שהוא במלוא עוצמתו וליפשיץ, שלא כדרכו, לא עבר על השחור בשכבות צבע שונות ונוספות. יש הרואים בציורים אלו רמז לנושאים של  מחלה ומוות.

פרסים יוקרתיים בהם זכה אפרים ליפשיץ: "פרס דיזנגוף לציור" בשנת 1958,"פרס ההסתדרות הכללית" בשנת 1968,"פרס ההסתדרות לאמנות" בשנת 1988.                                  

 

מקורות לעיון:

ליפשיץ, אפרים. שלוש זוויות ציורי שמן. הוצאת האמן,1998

בלס, גילה, אוצרת. קבוצת העשרה,1951-1960.רמת גן:  מוזיאון לאמנות ישראלית, 1992 .        

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן