, , , , ,

ליליין (ליליאן),  אפרים משה

Moshe Lilien , Ephraim

1874-1925

ליליין (ליליאן),  אפרים משה (1874-1925) , Moshe Lilien , Ephraim

מי שמכונה האמן הציוני הראשון בעיקר בשל פעילותו בגרפיקה ובצילום להפצת האידאולוגיה הציונית. נולד בדרוהוביץ, גליציה, בן לחרט עץ. שנות לימודיו הראשונות התאפיינו בקשיים כלכליים אולם בין השנים 1890-1892   הספיק ללמוד אצל הצייר יאן מטייקו בקראקוב. לאחר שנכשל בניסיונו להתקבל לאקדמיה בווינה עבר למינכן. ב1896  זכה בתחרות צילום שאורגן על ידי השבועון "די יוגנד" והוזמן לעבוד כמאייר בכתב העת.

ליליין רשם את  איוריו בדיו, בסגנון היוגנדסטייל (נוסח גרמני של הארט-נובו), הקווי והדקורטיבי, ושלב מוטיבים צמחיים ודמויות מיתיות המזכירים את עבודותיהם של ברן ג'ונס  ואוברי בירדזלי האנגליים שזכו לפרסום בגרמניה. אמנים אלו אף השפיעו על עיצוב הנושאים היהודיים והציוניים של ליליין בעת שבסס עצמו כמאייר ספרים כפי שנתן לראות באיוריו ל'יודה' של המשורר  בוריס פון מינכהוזן 1900. באיורו של ליליין לבלדה "פסח" יהודי זקן שבוי בסבך ורד (מוטיב המופיע אצל ב. ג'ונס), על רקע מבני מצריים העתיקה כשבצד ימין-מזרח- שמש ומרכזה המלה "ציון". עקרונות מחבר דומים הופיעו בכרזה שעצב לקונגרס הציוני החמישי בבאזל 1901, מקום בו צלם את הרצל על מרפסת מלון 'שלשת המלכים'.

ב 1902 חבר למרטין בובר וברטולד פייבל ליסוד "בית ההוצאה היהודי" בברלין ואייר את המהדורה הגרמנית של  "שירי הגטו" אשר נכתבו במקור באידיש על ידי מוריס רוזנפלד, משורר אידי אמריקאי. השירים והאיורים בסגנון היוגנדסטייל, מבכים את מצבם העגום של הפועלים היהודיים בבתי היזע בארה"ב שם נאלץ רוזנפלד לעבוד לפרנסתו, ואת הכמיהה לשינוי. באיור לשיר 'בריאת האדם' המתפרס על שני עמודים, מופיע נער צעיר בחזית שיירת מלאכים בה צועדת דמותו העירומה והשרירית של הרצל בשדה אולימפי פרחוני. עיצוב השוליים הא-סימטריים  בדפי הטקסטים אף הם אופייניים לסגנון היוגנדסטייל.

כבר ב1903  ליליין למונוגרפיה ראשונה פרי עטו של סטפן צוויג ונתפס כפעיל ציוני מרכזי. הוא נשלח לירושלים לעזור לבוריס שץ לפתוח את בית הספר לאמנות ואמנות "בצלאל" בראשית 1906. על אף שליליין עזב את ארץ ישראל לאחר מספר חודשים השאיר את חותם סגנון היוגנדסטייל בעיצוב האומנות והאמנות ב"בצלאל". מתוך מכתביו לארוסתו הלנה מגנוס, שנותרה בגרמניה, עולה כי לפחות בראשית שהותו מצא עניין בירושלים ובמזרח וכנראה עזב מתוך געגועים למערב או קשיים ביחסיו עם בוריס שץ, מנהל בצלאל.

ב1906 נשא ליליין את ארוסתו לאישה. ב1908 החל את עבודתו כאמן תחריט. בתחריטים בנושאי ארץ ישראל התבסס על צילומיו מביקורו הראשון ב1906 ומשלשה ביקורים נוספים: ב1910עם אשתו, ב1914, וב1917, במלחמת העולם הראשונה, כצלם צבאי בדרגת קצין בצבא האוסטרי. על אף שלא זנח את הקוויות והדקורטיביות בעיצוב התחריטים הוסיף למראה כגון "הכותל המערבי", 1908, נופח ריאליסטי  בעיצוב  אטמוספרי, עומק ואינטימיות המבטאים, אולי, את חוויות שהותו הפיזי במזרח. בו בעת, בטיפול הדרמטי במחבר האור צל ב "שער דמשק בירושלים"(שכם, ע), ניתן לגלות ביטוי לחוויות ניגודי  אור \צל אותם הדגיש בצילום שהווה את המקור. במקביל, המשיך ליליין לאייר בסגנון היוגנדסטייל  מקראה של סיפורי תנ"ך לקהל . ב"רות" בעלת החזות האירופאית ובמשה בעל החזות האשורית וכתובית גרמנית, ניתן למצוא סמל לזהותו המורכבת של ליליין הנתון בין מערב למזרח. ב1918 עבר לבראונשוויג מקום מושבה של משפחת אשתו והתערה בחיים התרבותיים של העיר. ב1924 צוין יום הולדתו החמישים בברלין בתערוכה בה נאם חיים ויצמן. ב1925 נפטר ממחלת לב בבאדן ויילר. הותיר בן אוטו ובת חנה.

מקורות:

צלמונה, יגאלו נורית שילה –כהן(עורכת). "הירשנברג, ליליין ופן-ציירים ב"בצלאל", "בצלאל של שץ, 1906-1929. ירושלים: מוזיאון ישראל, 1983.

בר-עם, מיכה(אוצר). לצייר באור:ההיבט הצילומי ביצרית א. מ. ליליין. תל אביב:דביר, קט. תע. , מוזיאון תל אביב לאמנות, 1990.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורבקה נחמני  שוסטרמן