, ,

פרנקל, יצחק

FRENKEL, YITZCHAK

1899-1981

יצחק פרנקל

נולד ב באודסה ב 1899 למשפחה דתית אשר התגוררה בבניין בו פעל בית הדפוס של ביאליק והתפללה בבית הכנסת שם התפללו וגם דרשו ח. ביאליק, י. קלוזנר, וז. ז'בוטינסקי. התחנך בחדר מתוקן (בו למדו גם את השפה העברית ומתמטיקה). רשם וכייר מגיל צעיר ובגיל שש עשרה החל לומד באקדמיה לאמנות באודסה אצל האמנית אלכסנדרה אוקסטר שסגנונה הקונסטרוקטיבי (נוטה לגיאומטרי), השפיע על ראשית יצירתו בשנות העשרים. ב1919 היה בין אנשי העלייה השלישית שהגיעו ארצה באנייה רוסלאן (רוסלן).

ב1920 היה אחד מקימי קואופרטיב ה"תמר" (תמר) לאמנות ואומנות בה היו חברים גם יהודית (אידה) ויוסף  קונסטנטינובסקי (קונסטנט), לייב הלפרין ומרים חד-גדיא (ניסנהולץ).  במסגרת פעילות הקבוצה העביר שיעורי ציור ופיסול בגימנסיה הרצליה. הציג בתערוכה המודרנית הראשונה שארגן  יעקב פרמן, 1920. החל מבקר ומצייר את הגליל ובעיקר את העיר צפת, אותה החל לצייר בסגנון ציורי פיגורטיבי; ציור המתייחס למראות בתי הכנסת והנוף באופן המשלב פשטות צורנית-אפילו נאיביות-עם משיכות מכחול בצבעים חומים וצבעים ראשוניים-כחול אדום וצהוב. פרנקל תפס את צפת כמקום ספוג יופי פיזי ורוחני .

בסוף 1920, זכה למלגת לימודים ממשפחת רוטשילד ונסע לפאריז. למד באקדמיה לאמנויות יפות, ב גראן שומייר, ופיסול אצל אנטואן בורדל. התחבר לאמני ההבעה בצבע של 'אסכולת פאריז' ובין חבריו מואיז קיסלינג, מישל קיקואין, אברהם מינשן, פינקוס קרמן וחיים סוטין.  לאורך חייו הביע פרנקל את תחושת השתייכותו לקבוצה זו. בשובו ארצה ב1925 פתח סטודיו להוראת הציור ברחוב יבנה בתל אביב. הסטודיו פעל בחסות ההסתדרות ובה לימד על השימוש בצבע  ויכולת ההבעה  הטמונים בצבע וצורה. בין תלמידיו מי שלימים נחשבו למרכזיים בציור הישראלי: אהרון אבני, ג'ניה ברגר, דוד הנדלר, מרדכי לבנון, אביגדור סטימצקי  יוסף קוסונוגי, יחזקאל שטרייכמן, ציונה תג'ר.

הציג בתערוכת מגדל דויד, 1925, תערוכת האוהל, 1926, ובתערוכות אגד, 1929, ומסד, (דצמבר- ינואר) 1929-1930 תערוכה ראשונה, 1930,תערוכה שנייה.

ב1929 נסע שוב  לפאריז, ושהה בה כחמש שנים. בשובו חלק את מרבית  זמנו בין תל אביב, ירושלים, 1934-1937  וצפת שם הקים בית-סטודיו, 1934. בשנים אלו נטש סופית  את הסגנון המופשט והתמקד בציור נופים ודיוקנאות בסגנון ציורי הבעתי, למשל פנים "בית הכנסת החורבה" בצפת, 1932( מוזיאון תל אביב), בו ארון הקודש הנוטה כמעה על צידו והקירות המקומרים מעוצבים במשיחות מכחול של צבעי חום זהוב ירוק ואדום (צבע שפרנקל אהב מאוד) המבטאים חוויה של תנועה אולי תפילה.

בנוסף לציורי נוף  ודיוקנאות  בצבע שמן ובצבע מים, אהב לרשום בדיו ובצבעי פסטל. ברישומי דיו  של צפת קוויי הרישום חופשיים, כמעט שרבוטים ובו בעת הם  מוכלים בחלוקה מבנית שיוצרים המוטיבים האדריכליים כגון קימורי דלתות וחלונות.

בשנות הארבעים לימד ציור בקיבוץ גבעת ברנר. לאחר מלחמת העצמאות  הוזמן לצייר את הרמטכ"ל יעקב דורי, את יגאל ידין ואת יצחק שדה. כמו כן הוזמן ציור של  המטכ"ל הראשון אולם בעקבות בקשותיו של בן גוריון לשנות מידי פעם  את קבוצת המשתתפים בישיבות (כנראה על פי סכסכים אישיים עם המפקדים, ובעיקר עם יגאל אלון), התמונה לא גמורה וכך גם גורלו של ציור שנועד להנציח את ישיבת הכנסת הראשונה; פרנקל הספיק לרשום את  המשתתפים אולם  לצייר בצבע שמן רק את דמותו של אורי צבי גרינברג. (לא ידועה הסיבה להפסקת העבודה). בשנות הארבעים אף הוזמן לעצב תפאורה להצגות ב 'הבימה' ו ב 'האהל'.

ב1950 ייצג את ישראל בביאנלה בונציה  אולם לא הזדהה עם אמני המופשט בעלי המעמד החזק בשדה האמנות הישראלי ואף הסתכסך עם אישים מהממסד האמנותי כגון  חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב באותה תקופה. על אף שבראשית דרכו נטה למופשט גיאומטרי ועל אף שבציוריו משנות העשרים ואילך ניתן להבחין  בצבעוניות הבעתית  ומשיכות מכחול חופשיות, פרנקל  בחר שלא לנטוש לגמרי את הקשר למציאות החזותית הנשענת על מראה העיניים. הרגשות והמחשבות המופשטים באים לידי ביטוי בשינויים שחלים בצורות האובייקטים ונוכחות בולטת של הצבע  בציור. פרנקל החשיב סגנון חזותי פיגורטיבי הקשור למציאות חזותית  לבעל ערך ביצירת אמנות משמעותית ומעניינת. בשנות החמישים התייחס לנושאים יהודיים, לנופים, "צפת", שנות החמישים המוקדמות, ולדיוקנאות . מ1953 חלק את זמנו בין פאריז, שם זכה להכרה ולתערוכות יחיד וקבוצתיות כחבר מרכזי ב 'אסכולת פאריז'  וצפת שבינתיים נוסדה בה קריית אמנים. בשנים אלו גם שינה את שמו ל 'פרנל', בטענה כי יש יותר מדי 'פרנקל' בספר הטלפונים.

המשיך להציג בגלריות בארץ, בבית אמנים, תל אביב ב1965 לציון 45 שנות יצירתו, 1919-1964. ב1971, בגלריה לים (ר"ח בן יהודה), תערוכה ובה ציורים בנושאי תנ"ך, דיוקנאות כולל של ו ובני משפחתו  וציורי עירום בהשראת אשתו הרביעית, אילנה. ב 1972החל ביתו בצפת לפעול כמוזיאון בו הציג  פרנקל מיצירותיו וכיום מכיל אוסף קבוע מיצירותיו. נפטר ב1981.

יצחק פרנקל צפת

מקורות לעיון:

ארכיון מוזיאון תל אביב לאמנות, תיק אמן, "יצחק פרנקל" .

עפרת, גדעון. "חיבור ללא עצמים" המחסן של גדעון עפרת

http://gideonofrat. wordpress. com/2011/01/01/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%9C-%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%9D/

ריינגולד, סבטלנה (אוצרת), בעקבות אסכולת פריז: האמנות הארצישראלית בשנות ה-30 ו ה-40 , חיפה:מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, 2013 .

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורבקה נ. שוסטרמן