, ,

ינקו, מרסל

MARCEL, JANCO

1895-1984

 מרסל ינקו יליד 1895 בעיר בוקרשט-רומניה. בן למשפחה אמידה, שהשקיעה רבות בחינוך ילדיהם. כילד למד לנגן בפסנתר וקיבל שיעורים בציור מאמן הרישום והקריקטוריסט היהודי יוסף איסר. בהיותו תלמיד בגימנסיה והוא בן 17,יזם יחד עם חבריו, ביניהם סמי רוזנשטוק ( לימים נודע בשמו הספרותי טריסטאן צארה), הוצאת כתב עת בשם "סימבולול " – "הסמל", שהיה בעל גישה נון- קונפורמיסטית.  ב 4 הגיליונות שהופיעו, התפרסמו ציוריו של ינקו לצד שיריו של ס. סאמורו ( שם פסבדון של רוזנשטוק הוא צארה). ציוריו הראשונים של מרסל ינקו הוצגו בתערוכות כלליות של אמני רומניה  ובבוקרשט.

 ב1915 החל לימודי ארכיטקטורה בפולי טכניקום של ציריך-שוויץ. בציריך התיידד עם האמן ז'אן ארפ, וחידש ידידות וותיקה עם טריסטיאן צארה. בהיותו סטודנט נמשך לקבוצה של עושי להטוטים, שהופיעה והציגה כישרונותיה בבית קפה קטן, קפה וולטר, תוך ליווי מוזיקלי. שם, בבית הקפה פגש קבוצת אמנים מתחומים מגוונים, ציירים, פסלים, משוררים וסופרים. בין  שולחנותיו החלה היוזמה להוצאת כתב העת  "דאדא" שנוסד בעקבות הערבים הספרותיים  ואירועי האמנות הפלסטית במקום.באותה העת עיצב ינקו מסכות מקרטון, נייר צבע וחפצים שונים עבור הופעות חברי הקבוצה.

זרם ה"דאדא" שמרסל ינקו בין מייסדיה, הייתה קבוצה תרבותית בעלת אופי מרדני ונון-קונפורמיסטי. בתערוכות הדאדא הראשונות שיזמה הקבוצה, השתתפו גם ציירים מאיטליה וצרפת כגון: פיקאסו, מודיליאני ,קיריקו, פראמפוליני.

  ב1917 נפתחה הגלריה "דאדא" ובאותו קיץ התווסף לה כתב העת של חברי הקבוצה. ינקו היה העורך האחראי לכתב העת ("דאדא") וגם פרסם בו מציוריו ולראשונה שירים מפרי עטו. גלריה "דאדא" זכתה להצלחה רבה ואמנים ידועי שם כדוגמת אוסקר קוקושקה, פול קליי, ג'ורג' בראק,אלברטו  ג'אקומטי  הציגו בגלריה. שם תערוכת  "דאדא", 1918, היה "האמנות החדשה" ובמקביל  התפרסמה החוברת השלישית של כתב העת עם חיתוכי עץ ואיורים של מרסל ינקו.

  . מרסל ינקו נענה לבקשתו של טריסטיאן צארה לאייר את ספרו: "ההרפתקה השמימית הראשונה של מר אנטיפירין", צארה מצידו גמל לידידו הצייר וכשזה הוציא אלבום של עשרה חיתוכי עץ, כתב צארה את ההקדמה.

סגנונו של ינקו בציוריו ובאיורים לכתבי העת היה מבוסס על הקוביזם ולעיתים שיקף את המעבר למופשט, למשל ב"ג'אז" ציור שמן מ1918, באוסף פומפידו בפאריז, שילוב של צורות בכחול וחום היוצר מערך קצבי המתייחס למוסיקת הג'אז.

 ב1918 ייסד ינקו בעיר באזל, קבוצת אמנים בשם:" דאס נויע לעבען" (החיים החדשים), כמו כן הצטרף ונימנה על קבוצת אמנים בשם "האמנים הרדיקליים". הקבוצה הרדיקלית פרסמה מניפסט שעיקרו תמיכה נלהבת באמנות המופשטת. כעבור שנה מהיווסדה הציגו תערוכה במוזיאון המרכזי בציריך. ינקו הציג שם תבליטי קיר  "דאדאיסטים".

 ינקו המשיך להציג בתערוכות בבאזל ובציריך וב1921 עבר לפריז. חלק מידידיו מאמני הדאדא עברו לציור הסוריאליסטי, עובדה שגרמה למרסל ינקו תסכול רב ולוויכוחים עם עמיתיו לשעבר. תסכולו מ"הבגידה" בדרך הדאדא הביאה את ינקו לחזור למכורתו לרומניה (1922).

 כאמן המשיך לדבוק במופשט, השתתף בתערוכות בינלאומיות למשל באמסטרדם, פריז, ברלין, וורשה. ינקו הרבה להרצות על הסגנון האמנותי החדשני והמרדני. בשנים 1923-4 יסד יחד עם יון ויניא וז'אק קוסטין את קבוצת" קונטימפוראנול" שיזמה תצוגת תערוכות, ערבי קריאה, הרצאות וכתב עת בשם הנ"ל. אמנים מודרניים בעיקר מרומניה הצטרפו כחברים לקבוצה. נערכו תערוכות שנתיות ומרסל ינקו שנהג לערוך מסעות ברחבי אירופה, הזמין אמנים מודרניים להצטרף לתצוגות הקבוצה, ורבים נענו לפניה והציגו מיצירותיהם.  ינקו המשיך להציג תערוכות יחיד או עם ידידתו הפסלת מיליצה פטראסקו, כמו כן יזם מדי פעם קבוצות אמנותיות אד הוק, כדוגמת: "ארטא נואו" או "קריטריון" כשהמטרה העיקרית תערוכות קבוצתיות.

 התגברות הנאציזם ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הביאו את האמן לעלות לארץ ישראל (1941). תערוכה ראשונה מציוריו נערכה ב"קבינט האמניות" שבירושלים. התיישב בתל אביב ולפרנסתו החל ללמד ציור במוסדות הוראה שונים.

  מראות הנוף והאור הבוהק שחווה בארץ ישראל הביאו לשינוי בסגנון יצירתו של ינקו. הציור שלו הפך יותר פיגורטיבי עם נטייה לגיאומטריה הבעתית. תערוכתו הגדולה הראשונה בארץ ישראל נערכה ב1942 במוזיאון תל אביב ת"א. ב1948 הצטרף לזריצקי בייסוד קבוצת אופקים (אפקים) חדשים. למרות שכבר לא צייר בסגנון המופשט ועבר לסגנון שבו צורות  "מסוגננות" (דמויות ונופים בעלי היבט גיאומטרי וצבעוני), זריצקי הכיר בו כאמן בעל ידע, יכולת ויצירתיות. ינקו אף עצב את הכרזה לתערוכת הקבוצה במוזיאון תל אביב.

. בסוף שנות הארבעים מתייחס ינקו לאירועי הקמת המדינה, נושאים מרכזיים הם  המלחמה  למשל בתערוכת "מלחמתנו" במוזיאון בצלאל בירושלים, והעלייה. בציור "המעברה", שמן, 1949, השייך למוזיאון תל אביב, צפיפות המעברה באה לידי ביטוי במערך קווי של משולשים שחורים על רקע צבעוניות כהה לצד תיאור נוף כפרי פתוח בצהוב וירוק.

 בשנת 1952 נבחר לייצג את ישראל בביאנלה בוונציה, שם הציג עשרים מציוריו.

 כאדריכל עבד עבור משרד ראש הממשלה ומשרד השיכון. תפקידיו היו לאתר מקומות ותכניות להקמה מהירה של שיכוני עולים וכן איתור שטחים להקמת פארקים לאומים. באחד מסיוריו בצפון, נתקל באימונים של  צה"ל בלחימה בשטח בנוי תוך הריסת מבנים  של כפר ערבי בהרי הכרמל. ינקו 'ערער' והציע להקים במקום כפר אמנים. ב1953 ייסד את כפר האמנים "עין הוד".  יחד עם אמנים נוספים יצרו במקום מקומות מגורים, סטודיות ליצירה אמנותית, וגלריות לתצוגה. האמנים שהצטרפו לינקו באו מתחומי יצירה מגוונים והכפר הפך לאטרקציה תיירותית בעוד תושביו המקוריים, הערבים,  'עברו' לכפר עין חוד במעלה ההר.

 בשנות השבעים וראשית שנות השמונים, מועד פטירתו,1984, צייר בצבעוניות חזקה קומפוזיציות דמויות נופים דמיוניים הנוטים למופשט.

 לאורך שנים ייצג מרסל ינקו את ישראל בתערוכות יחיד וקבוצתיות בכל רחבי תבל. בשנת 1954 נבחר להציג בביאנאלה הבינ"ל בסן פאולו-ברזיל, בפריז השתתף בתערוכה " 50 שנות ציור אבסטרקטי" (1957). ינקו השתתף בכל התצוגות ההיסטוריות על תנועת ה"דאדא".

   תערוכות רטרוספקטיביות מיצירותיו נערכו במוזיאון תל אביב (1959), במוזיאון הרצליה (1964), במוזיאון לאמנות מודרנית בחיפה (1968), ובמוזיאון לאמנות מודרנית " קאסטלנצה " שבמילאנו איטליה (1969).

 בתחילת שנות ה80 יזם האמן ואמן ההדפס איצ'ה ממבוש הקמת מוזיאון "בית ינקו" בעין הוד, אבן הפינה הונחה בשנת 1981 ומאז שנחנך הבית הפך למוקד לחובבי אמנות וסיורים לימודיים לתלמידים.

פרסים בהם זכה:1951-פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול,1958-פרס ההסתדרות לאמנות,1967- פרס ישראל בתחום אמנות הציור,1982- קיבל התואר "יקיר העיר תל אביב".

מקורות לעיון:

  בלס, גילה. אופקים חדשים.תל אביב:רשפים, 1980. הוצאה מחודשת, מודן, 2014 .

               Dickerman, Leah, and others. Dada: Zurich, Berlin, Hanover, Cologne, New York, Paris. Washington: National museum of Art , 2006.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן