, , , , ,

יאן, אירה

Jan, Ira

1868-1919

יאן, אירה, 1868-1919, Jan, Ira

נולדה בקישינב, ברוסיה, בשם אספיר יוסלביץ. עוד בנעוריה פרסמה סיפורים ואיורים בירחונים רוסיים וחתמה בשם אירה יאן, וכשבגרה הייתה סטודנטית מצטיינת במכון לציור, פיסול וארכיטקטורה במוסקבה, ציירת מצליחה בפריז ומאוחר יותר ניהלה בית ספר לאמנות בסופיה. היתה מקורבת לחוגים מהפכניים, שם הכירה את בעלה דימירי סלפיאן, עמו ילדה בת. אך בעקבות הזעזוע שעברה בגלל פרעות קישינב (1903) התרחקה מהם וגם עזבה את בעלה, בין היתר בגלל חברותה עם ביאליק. (במקורות אחרים נכתב שבעלה דמיטרי מרדכי סליפאן גורש לסיביר).

ב-1906 עלתה ארצה והשתכנה תחילה בירושלים, שם לימדה ציור בגימנסיה העברית שאף הייתה מעורבת בהקמתה, וקיימה קשרים עם בצלאל ועם בוריס שץ. יאן הייתה בין הציירות הראשונות שפעלו בארץ, ועבודתה היא הדוגמה המובהקת ביותר לציירת שהמשיכה ליצור בסגנון שאותו הביאה מחו"ל. מאוחר יותר עברה לתל-אביב (אז "אחוזת בית"), שם לימדה ציור בגימנסיה העברית הרצליה, ופתחה אולפן ללימוד ציור שבו למד, בין היתר, הצייר נחום גוטמן. לאחרונה התפרסמה מחדש בעקבות מספר מחקרים חדשים, בעיקר בזכות היותה אהובתו של המשורר חיים נחמן ביאליק, אך בזמנו הודר שמה מהזיכרון הלאומי-תרבותי, אולי בגלל הרצון לא לפגוע בשמו של "המשורר הלאומי", כפי שמשערת בספרה רות בקי קולדוני. נראה כי הדרתה נבעה גם מן העובדה שמרבית ציוריה אבדו במלחמת העולם הראשונה: כאשר גורשה מהארץ למצרים עם פרוץ המלחמה, הוסתרו ציוריה בעלית גג ביתו של אברהם בריל, מנהל יק"א, שם התגוררו מאוחר יותר חיילים בריטיים. כאשר חזרה לארץ עם הכיבוש הבריטי גילתה שציוריה נעלמו. עובדה זו שברה את רוחה והרעה עוד יותר את בריאותה הרעועה ממילא, והיא הלכה לעולמה זמן קצר לאחר תום המלחמה. שרידי ארכיונה של אירה יאן נשמרו בעיזבונה של רחל ינאית בן-צבי, חברתה הקרובה ומעריצתה. נירית שלו-כליפא, חוקרת ב"יד בן-צבי", חשפה ב-2006 חמישה רישומים שנעשו לפני עלייתה של יאן ארצה וכן תצלומים (תשלילי זכוכית) שצילמה בירושלים. אלה נחשפו תוך כדי הכנת התערוכה "ירושלים החדשה" בבית האמנים בירושלים.

מקורות:

בקי קולדוני, רות, הכניסיני תחת כנפיך, מסע בעקבות אירה יאן סדרת מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל־אביב,  2003.

צורית, אידה,  אהבת חיים, הוצאת כתר, תל-אביב, 2000.

שליו כליפא, נירית, "ירושלים החדשה",  עת-מול, 186 (2006).

היתומה דבושה אירה יאן

יאן, אירה, היתומה דבושה, 1902, רישום אין פרטים נוספים.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס