, , ,

גרוס, מיכאל

GROSS, MICHAEL

1920-2004

מיכאל גרוס בן למשפחה גלילית, דור שישי בארץ יליד טבריה. משפחתו התיישבה בסמוך למושבה מגדל שלחוף הכנרת. חיים, אב המשפחה היה איש משטרה טברייני,שפרש מהשירות כדי להיות איש אדמה ולהתפרנס מחקלאות.

 כנער חולני (מחלת המלריה) "גלה" מיכאל לירושלים. התקבל לבית המדרש למורים "מזרחי", בית ספר דתי, שהסכים לקבל אותו כתלמיד למרות שלא היה שומר מצוות וידיעתו ביהדות מעטה. בסמינר למד גם אמנות והמורה היה הפסל זאב בן צבי שסגנונו באותה העת היה שילוב בין הגיאומטרי והבעתי. בן זאב הבחין בכישורים האמנותיים של מיכאל. הציור לא היה אז משמעותי עבור הנער, אבל טראומה שעבר בעקבות רצח אביו בידי פורעים ערביים (1939) ולאחר  מכן התמוטטותה של אימו שהועברה ל"הדסה" ירושלים, גרמה לגרוס זעזוע קשה שמצא ביטוי באמצעות הציור. הוא התנסה ברישומים, ציורים ובעבודה בחומר.

בתחילת שנות הארבעים,היה נוטר בהגנת היישוב  ולמד שנתיים  אדריכלות בטכניון, פיסול אצל משה ציפר, וציור, מהציירים ישראל פלדי ומנחם (שמידט) שמי, שהצבע היה אמצעי מרכזי ביצירתם. אחרי מלחמת העצמאות הרגיש גרוס צורך להתקדם בהכשרתו כאמן ויחד עם אביבה רעייתו נסעו לפריז, שם למד פיסול באקדמיה ה"בוזאר" ובמקביל למד גם ציור.

 את פרנסתו מצא תחילה כמורה כללי בבית ספר עממי בחיפה, בהמשך לימד מתמטיקה ופיזיקה בבית חינוך תיכון בעיר. החל ללמד פיסול בבית הספר לאמנות "בצלאל" (1957 עד 1960)  והחל משנת 1960 ועד צאתו לגמלאות (1985), במכון לאמנות של סמינר הקיבוצים "אורנים".

 בשנות ה50 ציוריו עדיין מושפעים הן ממוריו בישראל והן ממה שספג בלימודיו ובסיוריו בפריז. בולטת סדרה של ציורי דמויות, ציור אכספרסיבי עדין, בו הבעת פני הדמות המצוירת היא בצמצום גיאומטרי  וציור הגוף מרמז על סגנון מינימליסטי עתידי. בדיוקן "אם הצייר" (1958) לפני האם צורה גיאומטרית, צבע וורוד-חום הנמשך לעבר הצוואר וכותונת בצבע אוקר לצד הכיסוי –'צעיף' או מעיל שהיא עוטה. הכיסוי-צעיף, יוצר מרחב צבע בעל גוונים עדינים של כחולים התופסים יחד חלק ניכר משטח התמונה.

 יצירותיו של מיכאל גרוס בתחום הציור והפיסול עברו שינויים לאורך שנות יצירתו. גרוס היה מציין כי אצל מיכאלאנג'לו הציורים הינם פסלים מצוירים וכי יצירותיו הפיסוליות שלו הן למעשה ציורים בחומר.

משנות ה 60 גרוס עבד גם בפורמט גדול ומשטחי הצבע מתרחבים המכסים את בדי הציור כפי שניתן לראות ב"דמות (אב האמן)",(1963) שבו נצפית צורת אדם  מופשטת, מגבו, בצבעי אוקר וחום על רקע שחור. בצידם של אלה גרוס רושם דמויות בקו עדין, דק ודינמי.

הסגנון המינימליסטי ניכר בחלק מרישומיו ופסליו משנות ה-70 למשל ב 'סדרת השרפרפים'. לטענת גרוס השרפרף, כדוגמת זה העומד על שתי רגליים דקות שרפרף 2" (1981) בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, יכול לסמל את ארעיותם של חיי האדם. גרוס טען שהאמן האמיתי לוקח מהסגנונות המשתנים את מה שיכול לשרת את 'הבעתו האישית'.

עבודותיו הפיסוליות המוצבות בחוצות, בעיקר בשנות ה-70 -90, בטאו גם  תפיסה סביבתית המשלבת בין מקום ומשמעות  כדוגמת אתר ההנצחה לחללי האוניברסיטה במערכות ישראל (1985) מול בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות ע"ש צ'ימבליסטה.

תערוכות מיצירותיו של גרוס הוצגו במוזיאונים יוקרתיים כדוגמת ה  MOMA  והגוגנהיים בניו יורק, מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאונים  ת"א וחיפה, במשכן לאמנות בעין חרוד ובגלריה האוניברסיטאית  של אוני' ת"א (תערוכה שלוותה בספר מקיף על גרוס שערך של פרופסור עומר ז"ל). יצירותיו של גרוס הוצגו בבינאלות בוונציה, פירנצה, סאן פאולו וביוגוסלביה של פעם.

אותות ופרסים להם זכה: 1964 -פרס שטרוק לאמנות של עירית חיפה1967-פרס דיזנגוף לאמנות של עירית תל אביב,1971- מדליית זהב בביינאלה ה11 בסאן פאולו –ברזיל,1977-פרס סנדברג ע"י מוזיאון ישראל בירושלים,1987-פרס שר החינוך והתרבות  לציור ופיסול,1995-פרס חיים גמזו ע"י מוזיאון תל אביב,2000- פרס ישראל לציור ופיסול.

                                                                                             

מקורות לעיון:

 1.עומר, מרדכי. מיכאל גרוס. תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, והגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת,1993.

.2. אהרונסון, מאיר (אוצר). מיכאל גרוס. רמת גן: מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, 2007.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן