, ,

בזם, נפתלי

BEZEM, NAFTALI

1924-

 נפתלי בזם יליד אכן שבגרמניה (1924), צעיר ילדי משפחה יהודית של מהגרים מפולין. כשהגלו הגרמנים את משפחתו מביתם, לעיירה שליד גבול פולין, עלה נפתלי ארצה בעזרת "עליית הנער"לאחר שהתגורר בתל אביב ובחיפה, הגיע ללמוד ב"בצלאל" בירושלים , 1943- 1946. כשסיים, בחר בו  המנהל מרדכי ארדון-(ברונשטיין), להיות עוזרו. בשנת 1947 הצטרף למשלחת מורים להוראת האמנות במחנות העקורים בקפריסין. בין 1949-1951 שהה בפאריז שם למד והשתלם ב"מרכז לאמנות קודש, מוסד נוצרי קתולי.

 בזם חזר לישראל ב1952 והחל לפעול כצייר וכמאייר בתנועה הקיבוצית. ייצג את ישראל  בביאנליה בוונציה 1954 וכעבור שנתיים  זכה בפרס דיזנגוף לאמנות (1956).

בתחילת שנות ה50 היה מהמובילים את  סגנון ה"ריאליזם החברתי" בציור במגוון בטכניקות שונות (רישומים, ציורי שמן), בהן צייר פועלים, ורישומים של מעברות העולים החדשים. ציור אחד ידוע מסדרה זו, הוצג בתערוכת אגודת הציירים לרגל מלאת 20 שנים למוזיאון תל אביב. היה זה ציור שמן גדול ממדים (X230137ס"מ), "לעזרת הימאים" (1952) בו בטא הצייר את הזדהותו עם המאבק והשביתה של הימאים בנמל חיפה. בקדמת התמונה חברי קיבוץ הבאים לתמוך בתהלוכה המתנהלת ברקע. בזם מדגיש דמות אם אוחזת בבנה וגבר המצביע לעבר האירועים במישור הקדמי של היצירה הגדולה המזכירה ציור קיר.

כשהוצג לציבור ציורו "בחצר הבית השלישי"(1957), עבודה שזיכתה אותו בפרס דיזנגוף, התעוררה מחאה רבתי. הציור כלל תיאור של שלוש אמהות מקוננות ולצידן דמות ערבי זקן המחזיק בידו תעודת זהות. היו שהסבירו את היצירה כביטוי למחאת האמן כנגד הטבח בכפר קאסם שהתחולל ערב מבצע קדש. ציירים אחרים בתערוכה הפכו את ציוריהם אל הקיר. היצירה מבשרת את התפתחות סגנונו של בזם לעבר סגנון גיאומטרי והשטחה של הקומפוזיציה.

בהמשך שנות ה50 חל שינוי בנושאי יצירתו, בזם החל להעלות על הבד ציורים בנושא  השואה והתקומה שאחריה, ובהם מלחמת השחרור הינה אחד מסמלי אותה תקומה. אחד המניעים לשינוי  הוא  בהזמנות שבזם קבל לעבודות גדולות ממדים, למוסדות, למרכזים מסחריים (אניות נוסעים) ולמבני ציבור. אלה היוו עבור בזם אתגר בעל משמעות נרטיבית וכלכלית. ביצירות אלו נתן לזהות מערכת סמלים יהודיים, ובהן הפמוטים להדלקת נרות שבת וחג ( דלוקים או כבויים, ניצבים או הפוכים), הסולם, הסירה והמשוטים, הדג על ראשו קשקשיו וסנפיריו וגור אריה יהודה.

סדרת עבודות זו החלה בקיר המקשט את "בית תבורי", מרכז תרבות וספריה ציבורית של הסתדרות העובדים (כיום מרכז סרוונטס), בהמשך בציור המרכזי של "ביתן ישראל" ביריד העולמי בבריסל, ותבליט גדול בנושא "מחקר בישראל" במכון ויצמן. מהבולטות והידועות ביותר – תבליט המתכת המונומנטאלי  "משואה לתקומה" שהציב בזם ב"יד ושם" (1970). כאן נוספו לסמלים הנ"ל מבנים העולים באש ולידם דמות "הפוכה" האוחזת בנשק. סמלים המפנים את הזכרון למרד היהודים בגטאות ,אלמנט הגבורה שבשואה. דור אותה תקומה מסומל בשיח הצבר הצומח מתוך גור האריות.סמלים אלו מופיעים שוב ביצירה המעטרת את תקרת בית נשיא המדינה. עבודה המורכבת מ63 פנלים של ציורי שמן (צוירה בשנים 1970-1971).

תקופה אישית קשה עברה על האמן בעקבות  מחלה של רעייתו ורצח בנו בכורו בפיגוע הטרור בכיכר ציון בירושלים (פיצוץ המקרר ב1975).

נפתלי בזם הוזמן להציג תערוכות רבות בגלריות בארץ ובחו"ל, אולם המוזיאונים הגדולים, הממוסדים, התעלמו מיצירתו. עיצבונו וכעסו על יחס זה הביאה להגירתו מישראל אל באזל שבשוויץ (1997), שם המשיך ליצור. מדי פעם שלח מציוריו לתערוכות בישראל, כולל לתערוכה מקיפה: "נפתלי בזם-סולם חבלים 1996-1999" שהוצגה בשנת 2000 במוזיאונים הפתוחים בתפן ובעומר. ב2011 חזר האמן לישראל  וממשיך כאן ביצירתו. 

נפתלי בזם איש ועץ

נפתלי בזם, דמות נושאת צמחים, שנות השמונים-ראשית התשעים, הדפס משי,58X76ס"מ., אוסף פרטי.

מקורות לעיון:

עפרת, גדעון. נפתלי בזם. תל אביב: "אבן חושן", 2005.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן