, , , , ,

בוגרשוב, מוסיה ורחל

Bograshov, Mussia and Rachel

1903-2000

בוגרשוב, מוסיה ורחל, 1903-2000, Bograshov, Mussia and Rachel

מוסיה נולדה ברוסיה ועלתה ארצה עם הוריה ב-1906. אחותה הצעירה, רחל נולדה כבר בתל-אביב. זמן קצר לאחר מכן מתה אמן במהלך הריונה השלישי, והבנות נותרו יתומות. אביהן, ד"ר חיים בוגרשוב (1876-1963) שהיה ממייסדי גימנסיה הרצליה, התחתן בשנית. המשפחה גרה מאחורי הגימנסיה, ברחוב מונטפיורי 6 (היום מגדל שלום), ובחופשות הקיץ נהגו הבנות לבלות בעין גנים, אצל אחי אביהן, שם היה לו משק חקלאי. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נידון האב למוות על-ידי התורכים בגלל פעילות ציונית (אף כי הסיבה הרשמית הייתה שכלא נער ערבי) ונאלץ לברוח עם משפחתו לקהיר, שם פתח בית ספר עברי. כאשר איים הקונסול הרוסי בקהיר לגייס אותו לצבא, ברחה המשפחה לברצלונה ואחר כך למדריד, שם חיו עד תום המלחמה, אז שבו בני המשפחה ארצה, והבנות השלימו את לימודיהן בגימנסיה הרצליה.

בשנת 1922 נסעו האחיות בוגרשוב לפריז. מוסיה למדה ציור אצל אמיל אותון פרייז (Emile-Othon Friesz) – צייר פוביסט ידוע, ואילו רחל נסעה כדי ללמוד חינוך בשיטת מונטסורי, ובנוסף למדה ציור אצל הצייר ז'ול פסקן(Pascin)  מאסכולת פריז. באותה תקופה למדו בפריז ציונה תג'ר, חברתן הקרובה של האחיות, וחנה אורלוף, מכרה של המשפחה. לפרנסתה עבדה מוסיה אצל מארי ואסילייבה (Vassilieva), ציירת, פסלת ומעצבת תיאטרון רוסייה, שהתפרנסה מיצירת בובות, אותן מוסיה הייתה צובעת. את יצירותיה הציגה מוסיה בסלונים בפריז, הן בסלון העצמאיים והן בסלון הסתיו, ושמה מופיע באנציקלופדיה לאמנים צרפתיים Bénézit (תחת הכותרת "אסכולה פלשתינאית"). היא העריצה את ההרמוניה הצבעונית בציור הצרפתי, ומעל לכל את סזאן. למרות ששהתה בפריז בתקופה שבה התפתח הסוריאליזם, תפיסתם לא עניינה אותה כלל, וסגנונה קרוב לאימפרסיוניזם ולפוביזם. כשחזרה ארצה הציגה בתערוכות שהתקיימו בצריף ה"אהל", בשנים 1926 ו-1927, ובתערוכת "מגדל דוד". ב-1928 התחתנה עם הרופא ברוך מני, יליד חברון שלמד בברלין וחזר ארצה. היא הצטרפה לבעלה שנסע לעבוד בקהיר ושם חיו עד 1948. במשך הזמן איבדה בוגרשוב את הדחף לצייר והפכה ל"ציירת של סופי-שבוע", למרות כישרונה הרב. אחותה רחל ציירה עוד פחות: בתחילת שנות השלושים למדה עם זריצקי, אך לאחר נישואיה ב-1938 לצייר אריה אלואיל נולדו לשניים שלושה ילדים, ורחל התמסרה לגידולם וציירה רק לעתים רחוקות. אני מניחה שאחת הסיבות לכך נבעה מן העובדה שבעלה היה "הצייר" בבית. עובדה זאת, לצד עיסוקיה כאישה נשואה וכאם שלא הותירו לה זמן פנוי, דיכאו את יצירתה.

מקורות:

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס