, , , , ,

אשל-גרשוני, ביאנקה

Eshel-Gershuni, Bianca

1932

אשל-גרשוני, ביאנקה ,1932, Eshel-Gershuni, Bianca

נולדה בסופיה, בולגריה, ועלתה ארצה ב-1939. למדה במכון אבני אצל הפסל דב פייגין ואצל הציירים יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי ומשה מוקדי. בעלה הראשון היה טייס בחיל האוויר שנהרג במסגרת מבצע סיני. בשנות השישים, כשהייתה בת 33 והתגוררה עם בתה בבית אמה, נרשמה ללימודי פיסול במכון אבני בתל אביב ולמדה אצל דב פייגין, משה שטרנשוס ואחרים. שם הכירה את בעלה השני, הפסל והצייר משה גרשוני, לו נשאה בשנת 1964. שניהם ילדו את האמנים ארם גרשוני ואורי גרשוני. ב-1966 השתתפה בתערוכה של קבוצת עשר פלוס )10+), שעסקה במיניאטורות.

במקביל ללימודי הפיסול למדה גם תכשיטנות, ובשנות השישים החלה ליצור תכשיטים בנחושת, בכסף ובזהב, ושילבה בהם מוטיבים פולקלוריסטיים. בשנות השבעים הפכו התכשיטים לפסלונים קטנים, שבהם שילבה כסף וזהב עם חומרים פלסטיים, נוצות ובובות פלסטיק קטנות. עבודות עמוסות וראוותניות אלה היוו ניגוד לסגנון ה"רזה" והמינימליסטי ששלט באותה תקופה. בשנות השמונים החלה ליצור סדרה של תכשיטים-אובייקטים שאותם כינתה "פטישים" (fetish), ואלה נראו כאביזרים המשמשים לכישוף שחור או לוודו – תיבות איפור ובהן חיות מפרווה, דמויות של חיות (עשויות פלסטיק) הנראות מתות או פצועות, צבועות באדום-דם, כפי שניתן לראות ביצירה פרח נתתי לדני, 1980. ביצירותיה שילבה חפצים מן המוכן ((ready made, דימויים פולחניים נוצריים ופגאניים, וגם חומרים "נשיים", כגון פרווה, פרחים ונוצות, ובכך הביאה אשל-גרשוני את הקיטש עד אבסורד. רבות מעבודותיה עוסקות במלחמת המינים ובאישה כקורבן. בשנות התשעים יצרה דימוי של צב, כמייצג של נשים הנושאות על גבן את ביתן, הן כמשא שהאישה חייבת לשאת והן כמקום מחבוא. בעקבות משבר שעברה עם עזיבת בעלה החלה לעסוק בנושא הצליבה. מוטיבים נוצריים תמיד היו בעבודתה, בהשפעת המורשת הנוצרית שהכירה בבולגריה, אך בעבודותיה האחרונות עסקה יותר בדמות עצמה כנצלבת.

לימדה באקדמיה בצלאל במחלקה לצורפות בין השנים 1986 ל-1997. מבין תערוכות היחיד שלה, יש לציין את התערוכות הבאות: 1977 – מוזיאון ישראל; 1985 – מוזיאון תל אביב; 1993 – אוניברסיטת חיפה; 1995 – גלריה שרה לוי, תל אביב; 2002 – מוזיאון תל אביב. גרה ברעננה בבית עמוס ביצירותיה, שהפך גם לסטודיו. ב-2009 זכתה ב"פרס מפעל חיים" מטעם משרד התרבות.

מקורות:

גלדמן, מרדכי, ויהי במראת הכסף, ביאנקה אשל גרשוני, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב, 2007.

פרח נתתי

אשל-גרשוני, ביאנקה, פרח נתתי לדני, 1980, טכניקות מעורבות, אוסף האמנית

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס