, , ,

אריה אלואיל

ARIE  ALLWEIL

1901-1967

אריה אלואיל-צייר  ARIE  ALLWEIL –PAINTER

1901-1967

יליד 1901 בעיירה בוברקה (בויבריק)שבגליציה. בשנת 1914,עקב אירועי מלחמת העולם הראשונה ,עברה משפחתו להתגודד בווינה-אוסטריה. בווינה נחשף אלואיל לפעילותה של תנועת "השומר הצעיר" ופעל כמדריך במסגרתה. ב1919 חזר לעיירת הולדתו וייסד בה קן של "השומר הצעיר". בשנת 1920 ,היה מראשוני העלייה השלישית לארץ ישראל. אלואיל הצטרף לקבוצה של חברי השומר הצעיר ב"בית וגן" (כיום יבנאל) ובאוגוסט 1920 ייסדו חווה חקלאית בביתניה עילית שבמזרח הגליל התחתון ,ליד צומת אלומות . היה זה ניסיון ההתיישבות הראשון של "השומר הצעיר" בארץ ישראל. אלואיל יחד עם מאיר יערי ודוד הורביץ ( לימים נגיד בנק ישראל) היו ממנהיגי הקבוצה.

החברים עסקו בעיקר בסלילת כבישים באזור טבריה והכנרת ובחפירת בורות לקראת נטיעה של עצי פרי. אלואיל דרש מחבריו הקפדה מוחלטת על עיקרון השוויון ועל צניעות הליכות. חבריו לקבוצה ידעו על נטייתו לאמנות ואהבת הציור, למרות שמעולם לא למד אמנות במסגרת כלשהי. המשוררת אנדה עמיר (פינקרפלד),  הפליגה עם אלואיל על הספינה "קרניליה" שהביאה אותם ארצה והעידה כי כבר בהפלגה ,למרות הטלטולים הקשים, הראה לה אריה ציור שיצר בזמן השיוט.

את כישרונו היצירתי ביטא אלואיל כבר בימיה הראשונים של ביתניה עילית: הוא עיצב מצבת אבן על קברו של דב אופק, חבר הקבוצה וחבר אישי קרוב, שנרצח (כנראה  במארב בדואי) בדרכו לישיבה בטבריה. אופק למעשה החליף את אריה אלואיל שהיה אמור לצאת לפגישה זו. המצבה בבית העלמין של כנרת, עוצבה שלא על פי המסורת ברוח שביטאה את ההלם של האמן ואת תסכולו .המצבה היא לוח אבן אופקי ( ולא אנכי כמקובל)והקליגרפיה הינה של אותיות מעוגלות ( לא מרובעות כנהוג). הטקסט שבחר אלואיל היה: "אחינו דב אופק נרצח בר"ח אלול תר"ס-השומרים".

ידוע על ציור גדול ממדים שצייר במבנה היחיד שהיה בביתניה, צריף של עץ שהוקם ביישוב ובאחד משני חדריו צייר ציור קיר שנושאו היה עקרב. נושא תמוה ויש הסוברים כי נבחר ע"י האמן בעקבות שיחות הנפש הקבוצתיות שיזם והנהיג מאיר יערי ואשר התקיימו באותו הצריף . ציור הקיר לא שרד.

"העקרב" יחזור בכמה מיצירותיו העתידיות של האמן. כמו כן  אלואיל עיצב בביתניה מצבה לזכרו של צעיר בשם נתן, חלוץ אידיאליסט שעלה ארצה מאוסטריה והתאבד בנובמבר 1920. למצבה קרא : "מצבת נתן איכר". אמנם העקרב אינו מופיע באיור שצייר אלואיל על המצבה אבל מופיע בו אלמנט הלפיתה. באיור ייצור כעין מכונף הלופת את פני האדם בעל עיניים בולטות. נושא "לפיתת העקרב" תובן יותר בצעדו המהפכני –דרמטי של אלואיל האידיאליסט, שעוזב את קבוצתו ואת ביתניה, לאחר שעברו להתגורר במחנה שומריה שליד קיבוץ יגור.

ב 1922נסע לווינה-אוסטריה במטרה ללמוד באקדמיה לאמנות. צעד מפתיע ובלתי צפוי.  יש המתייחסים לסמל העקרב שבציור הקיר בביתניה ,כסמל לאי שביעות רצון של הצייר מהתרבות החברתית שהונהגה אז בקבוצת המתיישבים ויש הסוברים כי הסיבה לצעדו המהפכני הייתה כמיהתו האדירה ליצירה אמנותית.

בהקדמה לאלבום יצירותיו (הוצאת "סיני" 1956 ),כתב  'בלילות אלה ראיתי את עתידי בתור צייר והלכתי לחפש את צילי, ירדתי שוב לגולה'.

אלואיל למד באקדמיה לאמנות בווינה בשנים 1922 -1925 , תוך כדי לימודיו הצטרף לקבוצת "קונסטשאו " (KUNSTSCHAU) .אמנים אוונגרדיסטים שביניהם יוצרים ידועים כגוסטב קלימט ואגון שילה. אלה היו מבוגרים ומנוסים מאלואיל והיו מפורסמים באירופה ,למרות זאת קיבלו את האמן הצעיר והיהודי בחום ושילבו אותו בפועלם האמנותי. קשריו עם הקבוצה נמשכו כ4 שנים ,זו נתמכה בעיקר על הקשר עם מקס אייזלר, פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת ווינה . אייזלר הרבה להנחות את אלואיל לאורך כל שהותו בווינה.

בתקופה הווינאית צייר אלואיל בעיקר נופים אוסטריים בדגש על יערות בסביבת וינה. ציורים בעלי צבעוניות עזה כשהגוונים הדומיננטיים הינם גווני האדום, שחור וכחול אולטרמרין. בעת שהותו באירופה נסע לבקר במוזיאונים באיטליה, גרמניה ואוסטריה. נסע לבקר את הוריו בבויריק עיירת הולדתו בגליציה וניצל את זמן שהותו שם לצייר את בתי העיירה ובתי החרושת שלידה. למרבה הצער נותרו מעט מאד ציורים מתקופה זו, חלקם נאלץ להשאיר בביתו שבעיר העתיקה בירושלים שנהרס במלחמת העצמאות.

בשנת 1924 יצר סידרה של 8 הדפסי אבן בשם: "טורא אפורה". עבודות אותן הכין לקראת תערוכה שסיכמה את הרבע הראשון של המאה ה20 באמנות האוסטרית. (פרופ' רות שפרלינג, בתו של האמן סוברת כי הסדרה לא הוצגה בתערוכה הנ"ל ובמקומה הציג אלואיל 5 ציורי שמן.)

בסדרת ההדפסים "טורא אפורה" קיים אלמנט מיסטי וחידתי . הציורים הינם מרובי סמלים יהודיים מחד ואלמנטים חזותיים מתוך הקלאסיקה הנוצרית מאידך. באחת העבודות מופיעה דמות אדם הכורע ברך, סמל ליהודי הנודד מחד או תזכורת לדמותו של משה רבנו בהתקרבו אל הסנה הבוער. בהדפס נוסף בסדרה מופיעה דמות של מטרוניתא ( דימוי לכנסת הגדולה) כשהיא מחזיקה בידה מגילה. לידה ניצב גבר כשמטה בידו ,זר מנצחים על ראשו ועל ידיו , סימן מובהק לסטיגמטה של ישו.

ציורי הדמויות עם מבטים עגמומיים הינם האלמנטים הבהירים ה"שקועים" בתוך הרקעים השחורים הדומיננטיים. דמויות נשים עירומות הנשקפות מתוך חלונות בית העולה בלהבות והן עומדות בתנוחה של כניעה (ידיים מורמות לעיל). ציור נוסף הוא של בית קברות עם מצבות ועל אחד הקברים דמות אדם ידיו על ראשו ובפיו קנה עישון.

 

יש חוקרים בתולדות אמנות ישראל, כדוגמת ד"ר גליה בר אור  ( בספרה: "אריה אלואיל-אות, דמות, נוף") הקושרים את המוטיבים בסדרה "טורא אפורה" לתקופת שהותו של אלויאל בביתניה עילית ואכזבתו של היוצר ממה שקרה שם. החוקרת ד"ר שולה קשת במאמר : "מביתניה לווינה ובחזרה, התבוננות חדשה בסדרת ההדפסים של אריה אלואיל  טורא אפורה " ( "קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה ,תשרי –תשע"ג (ספטמבר 2012)דוחה את התזה שהציורים הקודרים עוסקים בתקופת ביתניה . ד"ר קשת מציינת ומדגישה את שם הסדרה בגרמנית : ""GRAUES BAND כמלמדת על קשר רחב יותר בכך שהסדרה מסמלת את הטרגדיה שעבר העם היהודי במלחמת העולם הראשונה בנוסף לאכזבות של חלק מאלה שעלו בעקבותיה לארץ ישראל .

אלואיל זכה להכרה כאמן מוכשר ,עובדה שעזרה לו למכור כמה מיצירותיו . הכנסה זו היא שאפשרה לו לנסוע ולבקר בכמה ממרכזי האמנות באירופה וכן לרכוש כרטיס נסיעה לחזרה לארץ ישראל (דצמבר 1925). עם הגיעו החל לעבוד בכפר הילדים שבגבעת המורה (ליד עפולה). לימד ציור וגם לימודים כלליים ( חשבון, היסטוריה, טבע ומולדת). בקיץ 1926 הצטרף כחבר ל"אגודת אמנים עברית" .כדרכו וכאופיו היה שם פעיל מאד והשתתף בתערוכותיה. לאחר שנתיים בגבעת המורה , עבר לכפר הנוער "מאיר שפיה" שבפתח ואדי מילק ובסמוך לזכרון יעקב.  מוסד  זה שם דגש מיוחד על חינוך לערכי תרבות . חינוך מוזיקלי ( תזמורת המנדולינות הידועה) ,חינוך לספורט ותכנית ייחודית להכרת ואהבת הארץ. אלואיל הקדיש מרץ רב לחינוך ללימוד ציור ולהקניית ערכים באסתטיקה. בשנים אלה השתתף אלואיל בשתי תערוכות ידועות בהיסטוריה של האמנות הארצישראלית האחת : "תערוכת אמנים מודרניים" שהוצגה בצריף תיאטרון "האוהל" בתל אביב(ינואר 1926)ובה הציג ציור נוף שצייר בשנת 1926 . התערוכה השנייה הייתה של "אגודת אמנים עברית"( תערוכה שביעית)שנערכה במגדל דוד בירושלים(אפריל 1929).בתערוכה  זו הציג כמה ציורי שמן כגון: "ערביה עם כד" ,"נוף כפרי עם ילדה", "נוף נצרת", "זיתים" ו"ילד מכפר ילדים".  הנושאים : דמויות ונופי הארץ היו הדומיננטיים בתערוכה זו . בשנת 1928 הציג יחד עם האמנים : בתיה לישנסקי ומשה ציפר תערוכה בבית הספר "למל" בירושלים.

היצירה האמנותית לא הייתה קלה לאלואיל עם שובו ארצה מווינה. קשיים אלה הוא ביטא בכתב ובגוף שלישי . "עתה הוא לומד אלף-בית מחדש, עובד בעמל, מסדר כפרים כהרים, ערביות עם כדים על הראש, ילדים. מחפש ומנקר בציפורניים אחר הצבע והצורה" ( טקסט מתוך מכתב לרע-ידיד, על הציור בארץ ,אוקטובר 1929). אכן, רוב ציוריו בסוף שנות ה20 הינם דמויות של נשים כפריות-ערביות , נופי כפרים וטבע.

אלואיל היה מהמובילים בחוגי היוצרים דאז ובתערוכת "אגודת אמנים עברית" שבמגדל דוד (אפריל 1929) ונשא את נאום ברכה בשם האמנים המציגים . באותה שנה הצטרף לקבוצת "אגד", קבוצת אמנים שבראשה עמד יוסף זריצקי ופעלה בעיקר בתל אביב . כמובן שאלואיל השתתף בתערוכותיה. ב1930 עזב האמן את שפיה ועבר לירושלים. את עיקר פרנסתו מצא בהוראת ציור ורישום.  בתחילת שנת 1932 הציג אלואיל תערוכה בבית הנכות "בצלאל" בירושלים יחד עם נחום גוטמן ופנחס ליטבינובסקי. נושאי התערוכה היו בעיקרם דיוקנאות של ילדים ונופי ירושלים,הגליל ונצרת. בשנת 1936 חבר לקבוצה בשם "חבר אמנים" ובה :מ. ארדון, זאב בן צבי, נ. גוטמן, ר. רובין, י.  שטיינהרדט, מ. מוקדי, מ. הולצמן ,מ. סימה ומ. ציפר ,עימהם הציג בתערוכה בגלריה "סטימצקי בירושלים.ב1938 הצטרף ל"קבוצת השמונה" יחד עם א. אבני, מ. גליקסברג, גוטמן, רובין, עובדיהו, צ. תג'ר, והולצמן. עם קבוצה זו הציג בתערוכות: "קבוצת השמונה-תערוכת אביב" שהוצגה בבית דיזנגוף-מוזיאון תל אביב, ובתערוכת "פרחים" בגלריה "קוסמוס" בת"א.

כשנפטר בוריס שץ מייסד "בצלאל" , היה זה אריה אלואיל שספד לו בשם אמני ארץ ישראל(אוקטובר 1932), בהספדו קרא לשץ בשם: "יוצר האמנות היהודית" . היה זה סימן בולט למעמדו הבכיר של אלואיל בין עמיתיו האמנים. באותה תקופה הרבה לכתוב מאמרים פדגוגיים בנושאי החינוך להתבוננות באמנות וכן מאמר על הכתב העברי האמנותי. בשנות ה30 הרבה אלואיל לנסוע לבקר את הוריו בגליציה וניצל את שהותו באירופה לפעילות חינוכית במוסדות יהודיים ובאיסוף חומר בנושאי אמנות יהודית. תערוכת יחיד ראשונה ,הציג במוזיאון תל אביב בדצמבר 1933 ,ובה  כ40 ציורי שמן על בד שיצר בשנים 1931 עד 1933. בו זמנית הציג תערוכה של הדפסי אבן, קטלוג תערוכה זו לא ציין שמות העבודות ולכן לא ניתן לוודא האם הציג בתערוכה זו את הסדרה "טורא אפורה".

בתקופת מלחמת העולם השנייה (1939 עד 1945),עסק אלואיל בפרויקט אמנותי ייחודי. כתיבה ואיור של ספרים ,אותם יצר בהדפסה של חיתוך לינוליאום . שילוב של קליגרפיה מיוחדת מחד עם איורים בנושאים תנכיים-יהודיים. ספריו אותם יצר והדפיס במו ידיו היו : "היהודי האלמוני" ( הראשון בסדרה בשנת 1939) , "בבית אבא ואמא" , ספר עמוס ,מגילת רות, מגילת אסתר , הגדה של פסח . אלואיל קרא להוצאה בשם "הלל" ובכך הוקיר וכיבד את שמו של אביו. שלא כבתרבות הנוצרית, בעיקר בימי הביניים, בה כתבי היד המאוירים זכו לכבוד וייקר , בארץ עמיתיו האמנים ומבקרי האמנות, התעלמו מיצירתו הייחודית והכה יהודית.  יוצא דופן היה מאמרו של הסופר נפתלי שנייד, "הגרפיקה האילוסטרטיבית של א. אלואיל" שפירסם בכתב העת "גזית" (אוגוסט 1946),בדגש על השילוב בין האיור האמנותי ,הקליגרפיה המיוחדת ומלאכת ההדפס האמנותי. כתב שנייד: "על היצירה לעשות את הרושם של לחם שנפל מן השמים, ללא חריש וקציר" והוסיף: "בין המלאכה ,שהיא כביכול דבר ירוד, לבין אמנות והיא דבר מעולה ,מתבלטת עבודת אלואיל שאינה מתחשבת בקטגוריות אלה". לימים זכה אריה אלואיל בפרס טורוב ,על ספריו ועיטוריו לתנ"ך (1955).

לצד עבודתו כמורה לאמנות ,אלואיל התמיד בפעילות אמנותית-חברתית. פעל כחבר ב"ועד האמנים שליד מוזיאון תל אביב" ונימנה על מייסדי המדרשה לאמנות בת"א (1946) . היה מהמנהיגים הבולטים של "אגודת הציירים והפסלים" ותרם רבות להקמת בית האמנים בת"א.

אלואיל פעל בעיקר בעיר תל אביב אך בשנות ה50 גם רכש בית בצפת העתיקה והקים שם סטודיו וגלריה . בשהותו בצפת היה נוהג לקום עם שחר ולצאת לצייר את הטבע הגלילי . בציוריו ה"גליליים " הרבה לצייר את מטעי "עצי הזית" ופריחת עצי הפרי. תקופת הלבלוב בולטת בפלטת הצבעים הוורדרדים של הפריחה. ברקע הצמחייה הנמוכה והעצים שבמרחק ,אלה קיבלו צבעוניות מגוונת של צבעים ירוקים בהתאם לפרספקטיבה . הרחוקים בצבעים ירקרקים והקרובים בירוק חזק יותר. ההרים שבאופק בצבעוניות חמה של אוקר וחומים שונים. בכל ציורי הנוף הדגש הוא על ציור קלאסי בצבעוניות "חוגגת". נושאים נוספים שהרבה לצייר בשהותו בצפת הם : בתי הכנסת הישנים בשעיר העתיקה של צפת ( בית הכנסת של האר"י) וסדרה גדולה, בעיקר בשנות ה60 לה קרא האמן: "נשים בצפת". ציורי שמן על נייר, בכל עבודה קבוצת נשים, בד"כ ערביות בלבושן המסורתי. חלקן רוכלות בשוק המציעות את מרכולתן , חלקן נושאות סלים על ראשן . הצבעוניות בעבודות אלה פסטלית יותר, בדגש על  סקלת  צבעים חמה.  אלואיל הוא בן היחידים, בני דורו שהתמיד בכל שנות היצירה שלו ליצור בסגנון פיגורטיבי. יצירותיו, למעט העבודות הגרפיות, בצבעוניות ססגונית וחזקה ,ללא ספק בהשפעת לימודיו באקדמיה הווינאית לאמנות. בסגנון זה התמיד ללא פזילה לכיוון המודרנה האבסטרקטית .

מקורות לעיון:

#  מקס ברוד, מקס ו י.מ.לסק "אלואיל-שבעים תמונות" הוצאת ספרים "סיני", 1956.

# אלואיל, אריה, "1901 עד "1967 , בית דיזנגוף-מוזיאון תל אביב,תל אביב, 1968.

# אלואיל, אריה, "הדפסים וקליגרפיה 1939 עד 1946",קטלוג תערוכה במוזיאון חצר הישוב הישן ,ירושלים, .2008

# אלואיל, אריה, "מביתניה לווינה ובחזרה" מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדוד יעקב (מאוחד), 2011

# בר-אור, גליה, "אריה אלואיל: אות, דמות, נוף" , המשכן לאמנות –עין חרוד, עין חרוד, 2015.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן