, , , , ,

ארוך, אריה

Aroch, Arieh

1908-1974

ארוך, אריה, 1908-1974, Aroch, Arieh

נולד בחרקוב, האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), בשם ליובה ניסלביץ. אביו (חיים ניסלביץ) היה סוחר אמיד ופעיל ציוני שהשתתף בהקמת גימנסיה "תרבות" ברוסיה. ארוך קיבל חינוך חילוני ותרבותי, נחשף לספרות, למוסיקה (ואף ניגן) ולאמנות. בגיל 6 כבר החל לצייר. ב-1924 עלה עם משפחתו ארצה ולמד חצי שנה בבצלאל, יחד עם אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכמן,משה קסטל וציונה תג'ר. ב-1926 למד במגמה הריאלית בגימנסיה הרצליה, שם ניתן לו התואר "ארוך" בגלל גובהו, שם שאותו אימץ אח"כ כשם משפחתו. בשנים 1929-1930 למד ארכיטקטורה בטכניון במשך כשנה וחצי. בשנת 1932 למד תקופה קצרה בסטודיה ובאותה שנה חבר לאגודת הציירים והפסלים. בשנים 1935-34 שהה בפריז ולמד באקדמי קולארוסי(Académie Colarossi)   ולקח מספר שעורים אצל הצייר פרנאן לז'ה. בתקופה זו אף פגש לראשונה באסכולת פריז והושפע מהסגנון האקספרסיוניסטי שלהם. ב-1937 חזר לתל-אביב ועיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרונים "האוהל" ו"הבימה".

ב-1938 ביקר בהולנד והושפע מואן גוך, במיוחד ממשיכות המכחול שלו, השימוש בקווי מתאר וחלוקת הציור למשטחים. כאשר חזר ב-1939 נציג תערוכת יחיד בגלרית כ"ץ. בשנים 1946-1942 שירת בצבא הבריטי, בצריפין ובכרמל. באותה תקופה צייר עם צבי מאירוביץ בזכרון-יעקב. עם שחרורו חזר לתל-אביב, התחתן (בשנית) עם דבורה קניג והשניים גרו ברחוב הירקון, שם הקים לעצמו סטודיו קטן בחצר הבית. בשנים 1949-1948 יצא בשליחות קק"ל לארגנטינה, והחל מ-1949 שירת בשירות הדיפלומטי של מדינת ישראל: עד 1953 (ניתוק היחסים בין רוסיה וישראל) כיהן כציר במוסקבה; בשנים 1959-1956 שגריר בברזיל; בשנים 1962-1959 שגריר בשוודיה. בשנת 1963 חזר ארצה, חי בירושלים והמשיך לעבוד במשרד החוץ וכיהן שם כמנהל המחלקה לקשרי תרבות. ב-1971 פרש לגמלאות והקדיש את כל זמנו לציור.

עד ביקורו בהולנד ב-1938 היה סגנון ציורו אקספרסיוניסטי וצבעוני, אך לאחר שובו החל לצמצם את  הצבעוניות העשירה והחל לחפש אחר חלוקת הציור לצורות מבניות מופשטות. בשנת 1942 השתתף "תערוכת השמונה" בבית "הבימה", שבה הציגו כמה מהאמנים שיימנו אחר כך עם חברי "אופקים חדשים". בשנת 1947 השתתף ב"תערוכת השבעה" שנערכה במוזיאון תל-אביב, שגם בה היו כמה מהאמנים שימנו אח"כ על קבוצת "אופקים חדשים". ב-1948 הצטרף לאופקים חדשים ושמו הופיע ברשימת חברי הקבוצה, אך בגלל נסיעותיו לא הציג אתם עד 1952, אז השתתף לראשונה בתערוכה של הקבוצה.

מכיוון שהיה רוב הזמן מנותק מהקבוצה, פיתח סגנון אישי משלו, שכלל מוטיבים ביוגראפיים ויהודיים וכן השפעות שרכש בשהותו בארצות שונות בחו"ל.  סגנונו המופשט כלל שרבוט ורישום חופשי, שהושפע מהסגנון הנאיבי של אמנים כמו פול קלי. בכך השפיע ארוך על אמנים אחרים, כמו אביבה אורי או רפי לביא. כן הושפע מכיוונים חדשים באמנות, כמו סגנון ה"טאשיזם" וה"אנפורמל" הצרפתי, המופשט האקספרסיוניסטי וה"פופ-ארט" האמריקאי (שאליהם נחשף לראשונה במוזיאיון העירוני בשטוקהולם), וכן השימוש ברדי-מייד של מרסל דושאן. אחד מציוריו הידועים ביותר הוא רחוב אגריפס, 1964, שנחשב לאחד הציורים הישראליים החשובים ביותר וזכה למאמרי פרשנות רבים. הציור מעיד על השפעת המופשט האקספרסיוניסטי והפופ ארט האמריקאי וכולל מרכיבים שונים של סגנונו: חלוקה לצורות גיאומטריות על ידי שימוש בלוח עץ מלבני, המחולק בעזרת צבע לצורות מלבניות, האחת בהירה ועליה חרוטים שרבוטים שונים, והשנייה צבועה בחום כהה. מעל ללוח העץ עוד צורה גיאומטרית מלבנית שממשיכה את הצבע הבהיר של המלבן הימני, ומעל לכל אלה, צורה מלבנית נוספת שנוצרת על ידי חפץ מן המוכן – השלט "רחוב אגריפס" (בעברית, אנגלית וערבית), שנעשה בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי יעקב איזנברג, אמן ומורה ב"בצלאל" שיצר שלטי רחוב רבים בירושלים.

ארוך הציג בערוכות קבוצתיות רבות וכן בתערוכות יחיד. ב-1942 זכה ארוך בפרס עידוד לאמנים צעירים על שם דיזנגוף, ב-1955 זכה "פרס דיזנגוף" מטעם מוזיאון תל-אביב, ב-1968 זכה ב"פרס סנדברג" מטעם מוזיאון ישראל ובשנת 1971 היה חתן "פרס ישראל" בציור.

מקורות:

עומר, מרדכי, אריה ארוך, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2003.

פישר, יונה; שרה בריטברג סמל ומרדכי  עומר,  אריה ארוך – שיחות ומאמרים: הוצאת בבל, תל אביב, 2001.