, , , , ,

אפרים-מרכוס, קטה

Ephraim-Marcus, Kaethe

1892-1970

אפרים-מרכוס, קטה, 1892-1970,Ephraim-Marcus, Kaethe

עלתה ארצה מגרמניה בשנות השלושים, אך הייתה ציירת פעילה וידועה עוד בגרמניה. נולדה בברסלאו (Breslau), שם החלה את ללמוד אמנות, ומאוחר יותר המשיכה את לימודיה בברלין, אצל האקספרסיוניסטים לוביס קורינת ומקס בקמן. בשנים 1916-1919 ציירה פורטרטים של פועלים ושל חבריה, שהיו אנשי רוח גרמנים. בשנת 1917 נישאה לד"ר יוסף מרכוס, שהיה אחד ממנהיגי התנועה הציונית ומייסד תנועת הנוער "כחול לבן" (Blau Weiss) – תנועת נוער יהודית גרמנית שנוסדה ב-1912. בשנת 1920 פגשה בברלין את קתה קולביץ והושפעה ממנה ומהציירים האקספרסיוניסטים בכלל. בעצת הצייר האקספרסיוניסט אוטו מולר (Müller) נסעה לפריז ללמוד אצל אנדרה לוט וב"גרנד שומייר" (Académie de la Grand Chaumière), שם אימצה פלטת צבעים עשירים ומוארים יותר. בשנת 1928 התקבלה לאיגוד הציירים הגרמניים, ובשנת 1930 עברה לדיסלדורף והצטרפה ל"קבוצת הריין".

אפרים-מרכוס ביקרה בארץ-ישראל פעמיים – בטקס יסוד האוניברסיטה העברית בשנת 1925 ובפתיחת משחקי המכביה ב-1932. במהלך ביקוריה ציירה דיוקנאות של אנשי ארץ-ישראל וכן נופים מקומיים. בשנת 1933, בגלל עלייתו של היטלר לשלטון, עזבה עם משפחתה את גרמניה והיגרה לאנגליה, ומשם, בשנת 1934, עלתה לארץ-ישראל והשתקעה בירושלים, שם פתחה אכסניה בבית הכרם. אופי ציוריה בארץ היה שונה מסגנונה בגרמניה, והיא ציירה חיים אידיאלים בנוף כפרי, בפלטה צבעונית ומוארת, כמו בציור גן הירק בעין גב, 1935. בשנת 1943 הקימה את הסטודיו שלה בעיר העתיקה, אך גורשה משם על-ידי הבריטים בשנת 1947, והסטודיו נהרס כליל על-ידי פורעים ערבים, אשר שרפו את עבודותיה. בזמן המצור על ירושלים היא ציירה ציורי קרבות רבים, ובשנת 1948 פונו היא ומשפחתה לרמת-גן.

בהמשך אפרים-מרכוס למדה פיסול אצל משה שטרנשוס והמשיכה לצייר ולפסל במקביל. אלא שציוריה ופסליה לא מצאו חן בעיני חיים גמזו, ובביקורת לתערוכתה ב"מקרא סטודיו", שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-16.6.50, הוא טען כי: "מפגן כפול זה (של הצגת פיסול וציור מיצירותיה של אפרים-מרכוס) אינו מעלה את רמת האמנות הפלסטית שלנו". ולסיום גמזו אף גער: "22 תמונות. 12 פסלים. במובן הכמות יש כאן די והותר לתערוכה ראויה לשמה, אך במה שנוגע לאיכות! אכן, מדוע נחפזים כל החובבים הללו להציג כפרופסניונלים". זאת למרות שאפרים-מרכוס הייתה ציירת מוערכת וידועה עוד בגרמניה, אך נימה ביקורתית ופטרוניסטית זאת אפיינה באותן שנים את הביקורות על תערוכות נשים. אפרים-מרכוס לא הייתה שייכת לקבוצה כלשהי או לזרם מסוים. היו תקופות שעבודותיה שיקפו אווירה של מלנכוליה, בדידות וניכור. לעתים קרובות ציירה אמהות וילדים, נשים מבוהלות, נבוכות ובודדות המצויות בסביבה מאיימת, כמו גם עולים חדשים ומעברות. במקביל נכללים בציוריה גם נושאים ארצישראליים טיפוסיים, כגון דייגים, חלוצים, ונופים של צפת, הכינרת והנגב.

מקורות:

בר אור, גליה, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות, עין חרוד, 2009.

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008.

אפרים-מרכוס, קטה, גן הירק בעין גב, 1935 בקירוב, שמן על בד, 70X100, אוסף פרטי

אפרים-מרכוס, קטה, גן הירק בעין גב, 1935 בקירוב, שמן על בד,  70X100, אוסף פרטי

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס