, , , , ,

אפולו, בתיה

Apolo, Batia

1946

אפולו, בתיה ,1946, Apolo, Batia

נולדה בעיר דואיסברג בהמבורן (Duisberg, Hamburn) שבגרמניה ועלתה ארצה עם משפחתה ב-1950. עוד בהיותה הבית הספר העממי התעניינה בציור בזכות המורה אברהם נתון, שהותיר בה רושם עמוק. בשנים 1960-1963 למדה בתיכון מקצועי "ויצ"ו צרפת" בתל-אביב (אז בנחלת יצחק), ומוריה היו רוברט בזה (ציור), משה רוזנטליס (רישום) ומשה ציפר (פיסול). לאחר שעזבה את בית הספר התיכון למדה במשך שנה ליתוגרפיה אצל דדי בן שאול בירושלים, ולאחר מכן למדה כשנה במכון אבני (יחד עם ביאנקה אשל ומשה גרשוני): ציור אצל יחזקאל שטרייכמן, רישום אצל אהרון ויתקין, תחריט אצל טוביה בארי ופיסול אצל משה שטרנשוס. היא הייתה חברה בקבוצת עשר פלוס (10+) והציגה אתם. היא התגלתה בסוף שנות השישים, כשהיא בראשית שנות העשרים לחייה, בתערוכת "העבודות הקטנות של אמני קבוצת 10+ ואחרים" (גלריה גורדון, 20.10.66). בביקורת על התערוכה כתבה עליה מרים טל שהיא "מסמר התערוכה".

יצירתה היא בעלת אופי נאיבי, נובעת מעולם פנימי עשיר ומלאה סמלים – חלקם אישיים לחלוטין, ואילו חלקם שאולים מעולמות ותחומים שונים כגון האמנות, הדת, המיסטיקה וההיסטוריה. ציוריה מזכירים מסורות ציור מסגנונות מוקדמים, כגון מסורת הציור הפלמי או הרנסאנס האיטלקי המוקדם, כמו למשל ביצירה  אני רוצה אבל בבית לא מרשים לי, 1968. ביצירתה מזרח השתמשה גם בעיטורים יהודיים מסורתיים ושילבה פסוקים מתהילים ומן התפילה, המהללים את אלוהים ומבקשים שישמרנו מכל רע.

בשנת 1972 נסעה להאג שבהולנד כדי ללמוד אנימציה בפְריי אקדמי, (האקדמיה החופשית, שבה, בדומה ל"גרנד שומייר", ניתנה האפשרות לכל תלמיד לבחור את מסגרת הלימוד או ללמוד כרצונו ללא כל מסגרת). לפרנסתה יצרה שם ליתוגרפיות ששלחה ארצה למכירה. ב-1983 עברה להתגורר בקיבוץ גונן, ובאותה תקופה השתלמה גם בהדפס בטכניקת האקוואטינטה שלמדה בתל-חי אצל יצחק דה לנגה. בשנת 1991 עזבה את גונן ומאז היא מתגוררת במצפה עמוקה בגליל העליון. בשנת 1993 למדה במשך שנה נפחות אצל אורי חופי בעין שמר, ושנה לאחר מכן נסעה לסנטה פה שבארצות הברית והתמחתה בנפחות אצל מורה אינדיאני. אך אין בידה האמצעים הטכניים והכלכליים להמשיך וליצור בתחום זה. היא עדיין מציירת, אם כי לעתים רחוקות. לאחרונה עסקה שוב בהדפס, כאשר מִגְזרת נייר מיניאטורית שיצרה עבור אוסף עמי וגבי בראון הוגדלה ושוכפלה בדפוס משי בתהליך מסובך של עשרות הפרדות צבע.

מקורות:

כלב, בנו, 10+ קבוצת עשר פלוס – מיתוס ומציאות., קט. תע., מוזיאון תל-אביב, תל-אביב, 2008.

מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920,  סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד, 2008.

אני רוצה אבל בבית לא מרשים לי

אפולו, בתיה, אני רוצה אבל בבית לא מרשים לי, 1968, שמן על עץ אלון, 40X32.1, אוסף פרטי, תל-אביב.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס