, , , , ,

אלול, קוסו

Eloul, Kosso

1920-1995

אלול, קוסו, 1920-1995, Eloul, Kosso

נולד במורום, רוסיה. ב-1924 עלה לארץ ישראל עם משפחתו. ב-1938 סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ולמד פיסול אצל יצחק דנציגר והושפע מסגנונו ה"כנעני". ובשנים 1943-1939 למד במכון לאמנות בשיקאגו (Art Institute of Chicago). ב-1945-1944 שירת בצי ארה"ב. ב-1946 חזר ארצה ועד 1948 למד פיסול בעין חרוד ושרת ב"הגנה". בשנת 1948 נמנה עם מייסדי אופקים חדשים. עד 1956 עבד בהוראת אמנות ויצר עבודות פיסול שונות. החל מ-1957 נסע מדי שנה להשתלמויות ארוכות בחו"ל והשתתף בכנסים בינלאומיים חשובים על פיסול. ב-1962 יזם וארגן כנס פיסול לפיסול "יגר שהדותא" (פחד אלוהים בארמית) במצפה רמון. הפארק לפיסול מדברי קיים עד היום וניצבים שם פסלים של 11 אמנים מהארץ ומחו"ל, מתוכם שני פסלי אבן גיר של אלול. עד 1964 הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, תערוכות יחיד, תערוכות קבוצתיות וביאנלות. הוא הציב בארץ שלושה פסלים במקומות ציבוריים: נר תמיד במוסד ים ושם בירושלים (1960), מעוף בשדה התעופה ע"ש בן גוריון בלוד (1961) ואפקים, פסל אבן במצפה רמון. עם השנים הפכו פסליו למופשטים וגאומטריים, עד למינימליסטים, כגון הפסל זמן, 1973.

לאחר גירושיו מאשתו הראשונה, שגרמו לקרע במשפחתו, בשנת 1964 (או 1969, ע"פ מקור אחר) אלול עזב את ישראל והשתקע בטורונטו עם אשתו השניה, האמנית ריטה לטנדר. הוא המשיך ללמד כאמן אורח במוסדות שונים לאמנות, כגון הסטייט קולג' של קליפורניה (1965) וביה"ס לאדריכלות של אוניברסיטת טורונטו (1969), והמשיך ליצור בתחום הפיסול, הרישום וההדפס, ולהשתתף ולהרצות בכנסים בינלאומיים לפיסול בקנדה ובארה"ב. בתחילת דרכו אלול עבד בעיקר באבן ובעץ, אך בהמשך פיסל גם במתכת, בעיקר בפלדת אל-חלד, במיוחד בפסליו המוצבים בשטחים ציבוריים. אלול משלב את פסליו עם הטבע, מאפיין שהחל עוד ממצפה רמון והמשיך בעבודותיו בקנדה ובארה"ב, כמו בפסל זמן שממוקם ממש על גדת הנהר. אלול המשיך לגור בטורונטו עד מותו והציב בעיר 40 מעבודות הפיסול שלו וכן פסלים רבים במקומות ציבוריים בקנדה ובארה"ב.

מקורות:

בלס, גילה,  אפקים חדשים, הוצאת רשפים ופפירוס – אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, תל-אביב 1979 (מהדורה שנייה ומתוקנת ,הוצאת מודן, 2015)

אלול, קוסו, פסל אבן גיר, 1962, פארק לפיסול מדברי, מצפה רמון

זמן - קוסו

אלול, קוסו, זמן, 1973, פלדת אל-חלד, קינגסטון, קנדה

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס