, , ,

ברוך, אילן

BARUCH, ILAN

1974

אילן ברוך- צייר ILAN BARUCH –PAINTER

אילן ברוך, יליד שכונת גאולה שליד "מאה שערים" בירושלים (1974), בן למשפחה בוכרית. כילד קיבל חינוך חרדי, כשתחביבו היה לצייר ולאייר, אביו הבחין בתחביב וכאמור : "ואביו שמר את הדבר". בראיון עיתונאי סיפר על אהבתו של האב לאמנויות: "לאבא הייתה אובססיה לאמנות, לאמנים, למוזיקה קלאסית, דברים שלא נראו בסביבה שבה חיינו" (מוסף "שבת "-עיתון "מקור ראשון" 17 במאי 2013). כשהיה אילן בגיל בר מצווה, קנה האב לבנו כן ציור, צבעים ומכחולים, ועודד אותו  להשתמש במתנה ולצייר. כנער בגיל 14 נשלח ללמוד בבית הספר לציור ופיסול, אותו יזם והקים הרב עדין שטינזלץ. בית הספר פעל ברחוב הלני המלכה בירושלים. הייתה זו כעין מכללה שפנתה לציבור הדתי והחרדי, במטרה להקנות לתלמידים מיומנויות בציור ופיסול. ברוך היה התלמיד הצעיר ביותר וזכה להדרכה ותמיכה של המורה הציירת ליליאן קלאפיש. אל אמנית זו התחבר אילן במיוחד וברבות הימים זכה שקלאפיש תאצור תערוכה שלו בבית האמנים בירושלים (נובמבר 1992). בבית הספר לציור ופיסול למד כל שעות היום, מתוך רצון ומגמה להשלים חומר אליו נחשף שם לראשונה. בשעות הערב חזר ללימודים בישיבה , הייתה זו כעין "השלמה תורנית". התלהבותו של הנער מהיצירה האמנותית הייתה כה גדולה שהוא ביטא תחושותיו באומרו: "אמנותי היא תורתי".

למרות הביקורת הסביבתית, אזר אביו אומץ ולקח את אילן בנו והוא רק בן 15, לסיור מקיף במוזיאונים באיטליה.

כשבגר, לאחר שירות צבאי ולימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית, הקים משפחה. אילן הקדיש את כל זמנו ליצירה אמנותית. אחד הסממנים המייחדים את האמן כצייר, היא העובדה כי "הסטודיו" שלו הוא בטבע. הנוף המצויר , בין אם זה נוף אורבאני ובין אם נוף של שדות, גבעות, הרים, עצים ושיחים, מצויר כשהבד המכחולים והצבעים נמצאים עימו בתוך הנוף. אילן אינו מצלם אובייקטים לציור ואינו מכין סקיצות לעיבוד בסטודיו סגור.

ברוך הנו צייר פיגורטיבי, המתרכז בכמה נושאים עיקריים הבולטים ביצירתו . נופי טבע בדגש על סדרות של ציורי ברושים, עצי זית, שיחי הצבר (הסברס). סדרה גדולה וייחודית בציוריו היא של נופי עיר הולדתו ירושלים. באלו מציב עצמו בעמדת תצפית מרוחקת מהנוף המצויר למשל ב "אורן בירושלים" (ציור שמן -2009), "הר ציון"(ציור שמן -2012), "חומות ירושלים" (ציור שמן-2012), "שער המוגרבים" (2011), "מסגד אל אקצא" (2011). כאן המקום לצטט את אשר כתבה מורתו  קלאפיש, כשאצרה תערוכה של אילן בבית האמנים בירושלים (נובמבר 1992): "לאילן יש כוח יצירתי רב, המתבטא בקצב עבודה מאד אינטנסיבי עם תפיסת קומפוזיציה מתוחכמת . לציורי השמן שלו יש אופי גולמי, תחושה של נגיעה בחומר . . . . אילן גילה תחילה את האמנות האימפרסיוניסטית ולאחר ביקור באיטליה, את עולם הרנסנס ובמיוחד את האמן הוונציאני טיציאן" ואכן הנער אז רק בן 15 שנים.

שני נושאים נוספים מרכזיים ביצירתו. האחד –ציורי דמויות. בציורים אלו  זו ניכר כי לאמן יחס קירבה מיוחד לדמויות המצוירות  למשל בציורי  דנה (אשת הצייר) וילדיו שצוירו בטבע.  סגנון ציורים  אלה הוא תרכובת של ציור אימפרסיוניסטי, הציור בנוף כפי שהוא על השתקפויות הצבע ומאידך משיכות המכחול בסדרת ציורי הדמויות הן בסגנון אקספרסיוניסטי –משיכות צבע חזקות וספונטניות. דמות מרכזית בסדרת ציורי הדמויות היא של  חליל, רועה צאן בדואי. חליל הסתקרן מעבודתו של הצייר בשטחי המרעה. אט אט נוצר קשר חברי הדוק בין ה"שכנים". חליל הרועה הפך לאובייקט ציורי ודומיננטי : "חליל באוהל (2007-8), "חליל" (2006-7), "חליל בצל צבר" (2006), "חליל עם כאפיה "(2006) ועוד. גם ידידיו של חליל :מהרי, נביל, יוסוף, היוו גם הם דמויות לציוריו של אילן. במגוון ציורי הדמויות של אילן נמצא גם דמויות נוספות: "יצחק ברסלב"(שמן מ2006), דמות של חוזר בתשובה שנהג להתבודד בטבע באזור בו צייר אילן. "חסיד במנוחה" (2010), "יצחק הנווד" (2006) ועוד. כפי שציינו לעיל עצים ושיחים הם נושא אהוב במיוחד על האמן : "עצי זית בקיץ" (2011), "ברוש בהרי יהודה" (2012), "צמרת ברוש"(2007), "ברוש בירושלים"(2006), "נוף ברושים" (2011), "נוף צבר וזית" (2010-2011), "צבר ושמים" (2012). בקיץ שנת 2004 הציג מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכת יחיד של אילן ברוך תחת הכותרת "שיח עם צבר" – אוצרת איה לוריא. בתערוכה הוצגו ציורי שמן רבים בנושא שיחי הצבר (הסברס), בכל ואריאציה אפשרית. צבר נושא פירות עסיסיים, שיח צבר ללא פרי עם עלים בשרניים .

כצייר אמן המרבה לשוטט בטבע אף הגיע לשטחים וצייר את ההתנחלויות והמתנחלים: "מאחז-קרוון בודד ומתנחל בטבע חשוף"(2009), "התנחלות" (2008), "ילדים במאחז" (2012), "בהתנחלות" (2012), "מתנחל ישן" (2010). האם בציורי ההתנחלויות יש אמירה פוליטית? יתכן, אבל לדברי הצייר ההתבוננות במאחזים ובמתנחלים הביאה אותו להבנה מעמיקה יותר של "האחר" ועוררה  מחשבות על נושא יציבותו של בית: "במאחז התחברתי למקום של הארעיות, שאולי דווקא היא תביא לי יציבות, הארעיות מפתה מאד". בחודש מרץ 2013 הציג אילן ברוך תערוכה מקיפה של יצירותיו במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית-אוצר מאיר אהרונסון. כותרת התערוכה הייתה: "לעיתים שוכחים שהשממה לא הייתה שממה כלל".

ציור חליל בצל צבר, אילן ברוך

 אילן ברוך, ציור חליל בצל צבר, 2006, שמן

מקורות לעיון:

לוריא, איה. אילן ברוך: "שיח עם צבר". תל אביב: מוזיאון ת"א לאמנות, 2004.

אהרונסון, מאיר.  "לעיתים שוכחים שהשממה לא הייתה שממה". רמת גן: מוזיאון ר"ג לאמנות ישראלית, 2013.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן