, , ,

זהבה אודס-שטרן

ZEHAVA ODES -STERN

2007 - ?

נולדה בפלונגיאן, ליטא, אחותה של הציירת בלומה אודס-רונקין. אודס שטרן למדה בגימנסיה "תרבות" בליטא, ואח"כ למדה במשך שנתיים בפקולטה לדרמה בתיאטרון המלכותי של קובנה. בשנת 1936 עלתה ארצה, ב-1941 נישאה לגבריאל שטרן ושניהם השתקעו בקיבוץ מעברות ומאוחר יותר עברו לזמן קצר לקיבוץ שמיר ומשם לקיבוץ עמיר. בזכות תפקידו כרכז תרבות בקיבוץ עמיר, בני הזוג הכירו אנשים רבים מתחום התיאטרון והאמנות, בין היתר את אויגן קולב, ואת הבמאי פיטר פריי והשחקנית בתיה לנצט. אודס-שטרן אף עברה קורס בימוי של שלושה חודשים שאורגן על ידי הקיבוץ הארצי והצליחה במיוחד, וברטונוב הזמין אותה להצטרף להבימה, אך היא החליטה להישאר בקיבוץ. ב-1949 אודס-שטרן יצאה לשנת השתלמות בהוראת תרבות הגוף בסמינר הקיבוצים ואחר כך עבדה כמורה לתנועה בקיבוצים שונים במשך 17 שנה, כאשר בלילות פיסלה. בשנת 1957, אחרי תערוכת יחיד במוזיאון ת"א, ערכה סיור לימודים באירופה, ובשנת 1958 היא ומשפחתה עזבו את הקיבוץ והשתקעו ברמת אביב ואח"כ בהרצליה. בשנת 1960 מונה בעלה, גבריאל שטרן, למזכיר אגודת הציירים למשך שבע שנים. החל משנות השישים אודס-שטרן הציגה בגלריות שונות בארץ ובחו"ל.

בתחילה פיסלה בחֵמר/טרקוטה ובעץ, אך כיוון שהחלה להתעניין יותר ויותר בתנועה בחלל, אולי בגלל מקצועה כמורה לתנועה, וחומרים אלה היו אטומים ומסיביים, חיפשה אודס–שטרן חומרים "אווריריים" יותר ופנתה ליצור בברזל. כדי להשיג קלילות לא יצקה את הברזל ולא ריתכה או חיברה לוחות ברזל, אלא עשתה שימוש בטכניקה ייחודית: היא בנתה קונסטרוקציות מחוטי ברזל מגולוונים, עליהם הוסיפה עיסה של אבקת ברזל מעורבת בדבקים חדשניים. את הטכניקה המציא עבורה חברם הכימאי משה יניב ממכון ויצמן, שהינו גם חבר במכון פסטר בצרפת. באוקטובר 1963 קיימה תערוכה ראשונה של פסלי הברזל בגלריה החדשה של הדסה קלצקין בתל-אביב ומאז הצליחה להפיץ את יצירותיה בכל העולם, בעיקר בארצות הברית. בחיפושיה אחר ביטוי תנועתי, התמקדה בפסליה, בין היתר גם, במעוף ציפורים, כמו למשל בפסל ציפור.  טכניקת הפיסול שלה קרובה יותר לטכניקת הכיור, ולדברי יואב בראל, היא זו המאפשרת לה ליצור צורות "קרומיות" ואירודינאמיות כתנועות בחלל המדגישות את מעוף הציפורים, ובו בזמן גם לעבוד עם החומר באופן אקספרסיבי, על-ידי הטקסטורות שנוצרות בעבודת הכיור.

בשנת 1964 יצאו אודס-שטרן ובעלה לחופשה בצפת והסתבר שכאבי הפרקים מהם סבלה נעלמו, והיא אף מצאה עניין באמנים המקומיים. כתוצאה מכך, רכשו השניים בית ובין השנים 1965-1989 פתחו גלריה בצפת. אודס-שטרן גרה ויצרה כל קיץ בצפת ובעלה היה מצטרף בסופי שבוע. במשך כל התקופה כיהן בעלה כחבר בוועד המנהל של קריית האמנים שם. בגיל מבוגר יותר, מכיוון שידיה רעדו, הפסיקה לפסל והחלה לצייר וללמוד ציור אצל משה רוזנטליס. אודס-שטרן זכתה ב"פרס הרמן שטרוק".

מקורות:

בלס-כהן, גילה, פסלים – זהבה אודס-שטרן, הוצאת אודס-שטרן, 1967

בראל, יואב, "תערוכות בתל-אביב", הארץ, 18.10.63.

פרנקל, נורה, "הברזל מדבר שיר", ידיעות מדור תרבות וספרות ( 16.1.76).

שטרן, גבריאל, זכרונות 1998-1918, הוצאת גבריאל שטרן, 2001.

אודס-שטרן, זהבה (1916-2004), ציפור, שנות ה-60, ברזל, 55X44.5, אוסף גילה ושמעון

אודס-שטרן, זהבה (1916-2004), ציפור, שנות ה-60, ברזל, 55X44.5, אוסף גילה ושמעון בלס, תל-אביב, צילום: דן זלצר.

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורות מרקוס