, , ,

עוקשי, אבשלום

Okashi, Avshalom

1916-1980

אבשלום עוקשי  Avshalom Okashi

צייר חבר באופקים חדשים שהגיע במחצית הראשונה של שנות הששים לסגנון מופשט נטול סממן פיגורטיבי-סגנון שביטא את הרבדים בשניות במהות החומר והרוח אליהם נחשף לראשונה בילדותו כשהתייתם מאביו וגדל על ברכי סבו, אבי אמו, שהיה רב וצורף, מנהיג רוחני בעדה התימנית בראשון לציון שם נולד עוקשי.

בן עשר עבר לכפר הילדים שפיה שם חווה והפנים את הנוף והטבע. באותה העת הכיר את הצייר אריה אלוויל 1901-1967שהדריך בכפר. אלוויל התנסה באמנות המערב בעת שהיה בווינה ופיתח סגנון שבו שילוב בין ההבעתי והמבני בצבע.

בין 1933-36 חי בתל אביב וצייר את נופי הסביבה בסגנון אימפרסיוניסטי ספוג אור (שבת על הירקון,1933). ב1936 עבר לקיבוץ איילת השחר ועבד כרועה צאן, חשוף לנופי הגליל העליון בתקופה זאת, סגנונו  משתנה לעבר ההבעתי-המתאפיין במשיכות מכחול תנועתיות והדגשת נקודות כהות כגון עצים וצילי הרים –רבים מיצירותיו באותה התקופה נכחדו בשריפה שאחזה בשמנה צריפים בקיבוץ.

בין 1942-44 חזר לשפיה ועבד כמדריך נוער. ב1944 עברו עוקשי ואשתו שלומית, אחות במקצועה, לזיכרון יעקב  אשר  נופיה  מתורגמים לרצועות צבע כהות, ירוקות ושחורות מתוכם מבצבצים כתמי בתים בלבן ו אדום (זיכרון,1945).

ב1948 גויס ליחידת סיירים ובעת הפצצת חיל האוויר המצרי על זיכרון יעקב נשרפו כל יצירותיו. כששלומית החלה עבודתה כאחות בעכו  עברה משפחת עוקשי לעיר, מקום מושבו של עוקשי –עד סוף ימיו. עוקשי הסב מבנה עתיק לסטודיו הנזכר בספרו של בנימין גלאי, "עטלפי עכו", סטודיו שהפך למוזיאון הכולל תערוכת קבע מיצירותיו. עוקשי הרבה לרשום ולצייר את העיר, כמו גם דמויות לוקאליות העוברות הליך הצרנה המזכיר את סגנונו של פיקאסו.

במשך כל השנים, שמר על קשריו  עם אמני תל אביב וב1948 הצטרף לקבוצת אופקים חדשים -1948-66(והציג בכל תערוכות הקבוצה). בשנים אלו נוסף לציורו ממד סמלי כפי שנתן לראות בסדרה מרכזית 'חזון ותחייה', 1955, שבו משלב בין הצליבה וחזון העצמות היבשות של יחזקאל לאמירה על תחיית העם בארץ ישראל לאחר השואה.

מ1957 ניכרת הפשטה בציורי הנוף של עוקשי ובעיקר נוכחותם של משיכות מכחול שחורות המכסות ומעלימות את צבעי הקשת המבצבצים בדרמה קיומית אותה מבטא האמן (עכו 1958, אקריליק על קרטון, אוסף מוזיאון עוקשי,עכו).בסוף שנות החמישים מתעבה הטקסטורה בציוריו של עוקשי, ולעיתים הוסיף לצבעים הסינטטיים בזלת, חול ואף חפצים מברזל. את הטקסטורה החדשה מרח במרות (שפכטל).על פי יהודה האזרחי, עוקשי קשר את הטקסטורה השחורה לפרוכת ארון הקודש ואת הצבעים הבהירים הנצפים מתוכה, למסתורין ולרוח הנובעים מזיכרונות ילדותו.

בשנות הששים חלק מציוריו מזכירים ציור פעולה הבא לידי ביטוי בהנחות מכחול בכוונים שונים היוצרים רושם של תנועה ואולי אף סערה ("והנה חרב אש ברעהו מהומה גדולה מאוד, 1964,שמן, אקריליק, ופוליוונטיל על בד,מוזיאון עוקשי). ב1964 הציג בתערוכת "תצפית" ששלבה אמנים וותיקים וצעירים  בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב (נפתח ב1960 ), והיה קשור לגלריה "ישראל" של סם דובינר. מ1967 לימד במכון אבני. בסוף שנות הששים חזר להביע עצמו  בסגנון פיגורטיבי בו המשיך לבטא את הדיאלקטיקה בין חומר ורוח בקיום האנושי.

מקורות לעיון:

עומר מרדכי, אמנות ישראלית בת זמננו-מקורות וזיקות, תל-אביב, 2006.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ורבקה נ. שוסטרמן