, , ,

אופק, אברהם

OFEK, AVRAHAM

1935-1990

אברהם אופק-צייר ופסל – AVRAHAM OFEK, PAINTER

אברהם אופק נולד בשנת 1935,בן שלישי לדינה ויעקב רובנוב, תושבי העיר בורגס שבבולגריה. התייתם מהוריו בהיותו תינוק ואומץ ע"י משפחה יהודית, מרים וליאון אלג'ם. המשפחה עברה להתגורר בבירת בולגריה-סופיה, שם החל ללמוד בבית הספר העברי. את מלחמת העולם השנייה עבר כילד בבולגריה, אבל לא חווה את איימי השואה. בפברואר 1949 עלתה משפחת אלג'ם ארצה והתיישבה בסמוך למכריהם מבולגריה, בעיר יפו. אברהם הנער אהב מאד לצייר וכשבועיים לאחר עלייתו החל להעלות רשמים ראשונים על הנייר, בסגנון ריאליסטי, כדוגמת רישומו לזוג נעלי עבודה. נשלח כ"נער חוץ" להתחנך וללמוד בקיבוץ עין המפרץ. על מעברו לקיבוץ כנער עולה חדש,סיפר בראיון לעיתון "כל העיר" הירושלמי ( 01.02.1985) : " הייתי אז ילד של השומר הצעיר ובתור ילד של השוה"צ, שלושה שבועות אחרי שעליתי לארץ כבר הייתי בקיבוץ, לבדי, בלי הורי. לארץ הגעתי זקן בנסיון חיים, כי עברתי את מלחמת העולם השנייה ואת הרעב שאחריה בתור ילד… מה שחלמתי תמיד להיות חלוץ".

כשמתגלה בקיבוץ כישרונו לציור, הוא מופנה ללמוד ולהשתלם אצל הצייר וחבר הקיבוץ, אריה רוטמן. הנער הגיע בכל יום לסטודיו של רוטמן וזה הקדיש לו זמן איכות ,בעיקר בתרגילי רישום שבהם העתיק ציורים של אמני רנסנס ידועים. אופק החל לצייר את הנופים הסובבים את קיבוצו עין המפרץ בצבעי מים. בסטודיו של רוטמן התנסה לראשונה בציור בצבעי שמן, בעיקר בנושא טבע דומם בפלטה מונו כרומית בגווני החום.

בשנות ה50 הראשונות התרכז בציורי נוף: נופי הקיבוץ ,נופי עכו הסמוכה לעין המפרץ, נופי יפו בעיקר כנסיות ביפו העתיקה, סירות בנמל יפו, בית הקברות העתיק. אלו מלמדים, לדעת החוקרים, על געגועיו של אופק לנופי ילדותו בבולגריה. כמו כן הרבה לצייר בעלי חיים (סוסים ופרות), טרקטור בעת עבודה חקלאית, ביחד עם נופי קיבוצו, ביטוי לרצון האמן לטעת שורשים בארץ ישראל.

ב1954 התגייס לנח"ל במסגרת גרעין של "השומר הצעיר". בסוף שירותו הצבאי נשלח להדרכה בקן התנועה בקריות ובהמשך היה חבר הנהגת השומר הצעיר. בשליחות תנועתו התמנה למאייר העיתון "על החומה". בעת עבודתו בעיתון התגורר בבית אימו ביפו העתיקה. בעקבות איוריו לעיתון התנועה הסוציאליסטית, התרכז בציוריו בנושאים חברתיים. כמאייר יצר עבור העיתון קריקטורות, פלקטים בעלי מסר פוליטי וכד'. אופק התקרב לקבוצת האמנים שנקראה אז "הריאליזם החברתי". בציוריו מתקופה זו בולטים בעיקר שני מוטיבים דומיננטיים. נושא האדם כדוגמת : "החבר מעין המפרץ"(1955) ו "ידידי פועל הדפוס"(1955), "שני ערבים" ועוד. גם ציורי הנוף שלו היו עם דגש חברתי. ביקור בירושלים הביאו להעלות על הבד ציור בנושא "מעברת תלפיות" (1955).

בשנת 1957 הציג אופק שתי תערוכות חשובות: הראשונה במוזיאון העירוני בעיר עכו . בתערוכה זו ביקר מר פיליפ ג'יימס מלונדון ובחר בכמה יצירות של אופק לתערוכה של אמנים ישראליים באנגליה. הצלחתה של התערוכה בעכו, הביאה להצעה להציג תערוכת יחיד במוזיאון "בצלאל" בירושלים. יונה פישר ( לימים אוצר במוזיאון ישראל),כתב בעיתון "למרחב" כי: "תערוכתו של אברהם אופק ,שקולה בעינינו כנגד כל תערוכות הצעירים שראינו עד כה …בגרות אמנותית יוצאת מגדר הרגיל, העושה את תערוכתו לאחת המאלפות ביותר בשנים האחרונות "בסוף שנות ה50 הרבה אופק לנסוע לירושלים כדי לצייר את נופיה, בעיקר ברישומי עיפרון ובטוש, למשל רישומים של הר ציון בדגש על כנסיית דורמציון.

ב1958 נסע לאקדמיה לאמנות בפירנצה-איטליה, כשמטרתו העיקרית ללמוד את "סוד" טכניקת ציורי הקיר. בתקופה בה שהה באיטליה ( שנה ורבע) הרבה לקשור קשרים עם אמנים איטלקיים. לציור האיטלקי אליו נחשף הייתה השפעה רבה על המשך יצירתו האמנותית. ההשפעה העיקרית הייתה של מה שקרוי באיטלקית " נובצ'ינטו איטליאנו" ,ריאליזם אידאי או ריאליזם מאגי, הכוונה לריאליזם פנטסטי (קסום), הבנת המציאות באמצעות הקסום. הבולט בז'אנר זה היה האמן ג'ורג'יו מורנדי אשר מעורר אווירה קסומה  על ידי קומפוזיציות-סדור- של כלים יומיומיים מוכרים אך מבודדים זה מחברו, מוארים על רקע ריק .

בשנות ה60 התרכז אופק בציורי אנשים ובבעלי חיים ובממדים גדולים כגון: ציור השמן גדול הממדים "משפחה גדולה"(160×130) משנת 1963 או ציור "כפרות" מאותה תקופה. סגנונו פיגרוטיבי במובן שניתן לזהות את המוטיבים השונים,  אך התמונות אינן  מנסות ליצור אשליה של מציאות חזותית.  אופק הבין כי נסיעתו לאיטליה הרחיבה את אופקיו ואת פוטנציאל היצירה שלו וב1961 הוא יוצא עם רעייתו לנסיעה ארוכה לספרד (שנה וחצי). מחצית התקופה שהו בעיר וולנסיה ושאר הזמן במדריד. את סיורו באירופה המשיך בלונדון ,פריז, בולגריה (ארץ הולדתו) וסיים באיטליה. חזר לקיבוצו עין המפרץ.  בשובו הרגיש כי הקיבוץ "סוגר" עליו ,בעוד שברצונו לפרוץ קדימה ולהמריא כיוצר. באוקטובר 1962,לאחר לידת בתו אפרת, עבר לירושלים והחל ללמד ב"בצלאל". באמצע שנות ה60 התרכז בעיקר בעבודות על נייר ובמגוון טכניקות: גואש, אקוורלים, רישומים בעפרון ובטוש, תחריטים וליטוגרפיות. שני נושאים דומיננטיים בתקופה זו, האחד: מוות-ציורי הלוויות, בתי קברות, קברו של אביו, הנושא השני: ציורי שוורים או כפי שאופק קרא להם –פרים.

בשנת 1968 שהה אופק ב"סיטה אינטרנסיונל ד'זאר" , מרכז סטודיות של אמנים מכל העולם הנמצא בפריז. בתקופה זו הרבה לצייר בצבעי שמן ציורים גדולים כגון הסדרה "מחזור חיים: ילדות, נישואין ומוות. הציורים בממדים גדולים  244X120 כל אחד. חלק מיצירותיו הגדולות  הוצגו בשנת 1970 בבית האמנים בירושלים . התצוגה כללה עבודות בנושאי: לידה, חתונה, משפחה, מחלה ולוויה. כותרת התערוכה הייתה "מחזור חיים".  ציורים גדולי ממדים אלה היוו "מנוע" להגשמה של משאלת ליבו: ציורי קיר. למשל יצירה מונומנטאלית עליה עבד כ8 חודשים בשנת 1970 ב"כפר אוריה ( מושב ליד בית שמש) . יצירה הפרוסה על שלושה קירות באורך 12.5 מטר ובגובה של 3 מטר. שמות רבים ליצירה זו ,למעשה הנרטיב של ציורי הקיר הינו: "האפוס הציוני של יהדות בולגריה ועלייתה ארצה". האלמנטים הבולטים בציורים הם: החתונה היהודית, הסירה כסמל להפלגה לישראל וכמובן המסע הרגלי של העולים החדשים. אופק למד בפירנצה את טכניקת היצירה של ציורי הפרסקו אולם בעבודתו בכפר אוריה ,הכין רישומי רקע על הקירות  וצבע את היצירה בצבעי אקריליק. יוצרי הפרסקו הקלאסיים היו משתמשים בפיגמנטים בלבד ומערבים אותם במים. השימוש של אופק בצבעי אקריליק הייתה כעין מהפכת זוטא ( היצירה בכפר אוריה הוזנחה לאורך שנים רבות, עברה שחזור, אך במקום להופכה לאתר "עליה לרגל" לחובבי אמנות, היא אינה זוכה לפרסום והכרה). בשנים הבאות צייר אופק כמה ציורי קיר בולטים. בשנת 1972 יצר עבודת קיר גדולת ממדים בבנין הדואר בירושלים(אורך 27.5 מטר ,גובה 4.5 מטר) .בשנת 1973 ציור קיר בבית הספר אגרון בקרית יובל בירושלים. למעשה אלה שני ציורי קיר, האחד בנושא "הווי תלמידים" והשני בנושא "חומה ומגדל". ב1974 ציור קיר בבית הספר ע"ש סטון בקרית יובל בירושלים- "ירושלים הרים סביב לה" בו  מוטיבים מפורשים וסמליים: הצבר בצבע סגול, כלב בצהוב, איש ואישה ופרה הצמודה אליה המונפים ע"י גבר ענק וצהוב. דימויים מובהקים של ארוס. אלה רק חלק מתוך הסמלים הרבים השתולים בתוך היצירה.

אופק התבקש להכין סקיצות והצעות לציורי קיר נוספים. סקיצות שהכין לציור קיר בשם "קטטה על חלקת קרקע" (1970) שיועדה לחדר האוכל של פיקוד המרכז, הצעה שלא בוצעה. בשנת 1971 הכין הצעה לציור קיר בקונסוליה הישראלית בוושינגטון, גם סקיצות אלה לא מומשו. ב1976 יצר קיר גדול ממדים באולם הכניסה של הספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב. שלושת הנושאים העיקריים ביצירה הם : ספינת עולים , עבודה ומנוחה וגן פורח. באמצע שנות ה70 חלה תפנית ביצירתו של אברהם אופק . זוהי תפנית רוחנית-אמנותית. החוקר ד"ר גדעון עפרת, שהרבה לכתוב על האמן ולאצור תערוכות של אופק וליווהו ברבים משלבי יצירתו, סובר כי התהליך קשור בכמה גורמים אישיים וסביבתיים. מלבד מצבו הבריאותי של אופק ( לאחר ניתוח שעבר) נאלץ האמן להתמודד כצייר פיגורטיבי, בסביבה אמנותית הפונה יותר ויותר אל האמנות הקונצפטואלית והמינימליסטית. סמן לחשבון הנפש ולבטיו של אופק הוא חזרתו ל"שורשים". שלב סמלי ראשוני היה חזרתו לשמו המקורי אברהם אופק-אלג'ם. בנוסף הצטרף לשמואל אקרמן ומיכאיל גרובמן בהקמת קבוצת "לוויתן" (1976).מטרת הקבוצה בשנותיה הראשונות הייתה ליצור אמנות ישראלית לאומית חדשה , תוך שילוב מוטיבים יהודיים בסגנון אוונגרדי ( מודרני). האגדה היוותה לקבוצה מקור לדימויים "פולקלוריסטים" והקבלה מקור לסמלים וסממנים מיסטיים . במטרה להרחיב את הידע והשורשיות שלו ,הצטרף אופק לשיעורים תורניים בישיבת "מרכז הרב" בירושלים (1977). באותה תקופה מופיעים ביצירותיו סמלים קבליסטים-מטאפיזים ,כדוגמת: אדמה, מים, אוויר ועוד וכן שימת דגש על דמויות ואובייקטים מהתנ"ך: יעקב אבינו, פרה אדומה, אור, ציור אותיות עבריות וכד'.

בשנים 1981 עד 1983 שימש אופק כנספח-יועץ תרבות בשגרירות ישראל ברומא. אופק שנטש את ציורי הקיר לשנים רבות וחזר לעבוד במדיה כששימש פרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפה (1986 -1988). בעידודו של ראש החוג ,פרופ' אברהם קמפף, ביצע שני ציורי קיר, האחד מול השני, באולם הכניסה של  המגדל ( הבנין המרכזי) של אוניברסיטת חיפה. נושא ציורי הקיר: "ישראל החלום ושברו".

עיקר יצירתו של אופק הייתה  בתחום הציור אולם הוא גם אהב לפסל. ניסיונות ראשונים עשה בשנות ה60. בזמן שהותו ב"סיטה" בפריז, נתקל בספריה בנושא מגזרות נייר, זכרונות הילדות הציתו בו  ודרבנו אותו ליצור סדרה של "פסלי תגזירים" חלקם מנייר וקרטון רובם פיסול בפח. בשנת 1979-1980  סלעי אבן היוו נושא לציוריו ולפסליו. בשנת 1980 הציג אופק תערוכה של 27 מפסליו בבית יד לבנים בת"א.

אחד הנושאים העיקריים ביצירתו  בשנות השמונים  הוא  "ההולכים אל ההר", למעשה זו סדרה גדולה של עבודות על סיפור "עקידת יצחק", נושא שהתייחס אליו בסוף שנות ה60. בסדרה שיצר בשנות ה80 ההתמקדות היא בדרך בה הלכו אברהם ובנו יצחק אל העקידה. בשיחה עם בנו אבנר אמר אופק: מה שחשוב יותר מן העקידה עצמה היא הדרך אליה והדרך בחזרה ממנה". ללא ספק האובדן הטרגי שחווה עם פטירת בתו הבכורה אפרת, היה מניע להעצמתה של סדרת העקידה. אברהם אופק חזר לירושלים . בינואר 1990 ( בן 55 שנים) נפטר בירושלים .

אברהם אופק, פועל ושור

טכניקה : צבעי גואש על נייר
50X70 גודל
מאוסף עופר לוין-ירושלים

 

מקורות לעיון:

עפרת, גדעון."בית" אברהם אופק 1956-1986.תל אביב: הוצאת ספרית הפועלים

אופק, רותי. אברהם אופק מקיר לקיר. תפן: המוזיאון הפתוח,גני התעשיה ,תפן,2001.

מנדלסון ,אמיתי. נופי געגוע-מוקדם ומאוחר ביצירתו של אברהם אופק. ירושלים: הוצאת מוזיאון ישראל-ירושלים,2007.

עפרת, גדעון. ההולכים אל ההר –אברהם אופק רישומי עקידה. ירושלים: הוצאת בית אבי-חי, 2008.

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן