, , ,

אבני, אהרון

AVNI, AHARON

1906-1951

 אהרן אבני (קמנוביץ), נולד בעיירה יקטרינוסלב, רוסיה. בן למהנדס בעל מכרות, ולאם שעסקה בשירה ובאמנות הציור. החינוך בבית היה ציוני. כילד למד ב"חדר" והמשיך לימודיו בישיבה, שם זכה לקבל סמיכות הוראה (למעשה תואר רב). למד בגימנסיה עברית בעירו (שם גם למד א.ד. שלונסקי). ב1923,בן 17,  עבר למוסקבה והחל לימודיו באקדמיה לאמנות שבעיר. בנוסף ללימודי האמנות הצטרף לתנועה הציונית "החלוץ", קבוצה רעיונית שבמסגרתה עלה לארץ ישראל בשנת 1925. הגיע לירושלים והחל לפעול  ב"ההגנה" ב"נוער העובד" וב"הפועל".

 בהשפעת פרופ' בוריס שץ, הצטרף לבצלאל והמשיך את לימודי האמנות (1925-1928). בעת לימודיו קשר קשרי חברות אמיצה עם חיים-גליקסברג. השניים היו מאלה שנחשפו לתנועה המודרניסטית באמנות העולמית ויחד הניפו את דגל ה"מרד" כנגד שיטות הלימוד המסורתיות והשמרניות שהיו נהוגות ב"בצלאל". פרופ' שץ לא אהב את 'ההתקוממות' וביקש מאבני  לעזוב את המוסד. לאחר שעזב עבד בסלילת כבישים באזור ירושלים.

 אבני התיישב בתל אביב (1930) וצייר. הסגנון האמנותי שייחד את אבני בתחילת דרכו הושפע מהפוסט אימפרסיוניזם, בעיקר מיצירותיו הגיאומטריות  של האמן פול סזאן. השפעה הניתנת לזיהוי בציורי הטבע של אבני כגון אלו  שיצר בסיוריו בתל אביב "מראה תל אביב" (1925), ובצפת (1926) . 

 בשנים 1930 עד 1932 למד והשתלם באקדמיה "גרנד שומייר" שבפריז. כששב ארצה החל לעבוד כאדריכל של העיר תל אביב – יפו. לצרכי פרנסה לימד גם מתמטיקה בבית הספר של קיבוץ "גבעת השלושה" ונתן הרצאות בתחום הארכיטקטורה. בתקופה זו, לאחר ביקורו בפאריז, השתנה סגנונו להבעתי (אקספרסיוניסטי). משיכות המכחול חופשיות יותר והפלטה צבעונית למשל ב"מראה הירקון", 1938 (מוזיאון ישראל). כאן תחושת האור-צל הנחווית בחורשה נוצרת במשחק הטונליות של העלים הירוקים- בהירים וכהים, משיכות המכחול הצהובות מעבר לגדות הנהר ובגווני החום וחום אדום של האדמה. בציורי הדיוקנאות שלאחר ההשתלמות בפריז, יכול הצופה למצוא את השפעת ציוריו של הצייר היהודי חיים סוטין.

 הצטרף לקבוצת האמנים "מסד" יחד עם האמנים אריה ארוך, אביגדור סטימצקי, מרדכי לבנון, דוד הנדלר, ישראל  פלדי, צבי שור, יוסף קוסונוגי, והשתתף בתערוכה קבוצתית שארגנה הקבוצה.  מוזיאון תל אביב וגלריות לאמנות ברחבי הארץ הזמינו את אהרן אבני להציג בהן תערוכות יחיד של ציוריו.

 יחד עם הצייר יחזקאל שטרייכמן והפסל משה שטרנשוס ייסדו את "הסטודיה" (1936), בו לימדו רישום, ציור ופיסול. את הסטודיה ניהל אבני עד ליום פטירתו. לימים שונה שם הסטודיה  ל"מכון אבני", הפועל כבית אולפנה לאמנות עד היום. בשנת 1938 החל ללמד ציור ושיעורים בתולדות האמנות בביה"ס "תיכון חדש" בתל אביב.

אבני היה מורה בעל השפעה רבה על אמני הדור הצעיר  של שנות ה30 וה40. רבים מתלמידיו היוו בעתיד מסד רחב בתולדות האמנות הישראלית, יוצרים ידועים כדוגמת מיכאל ארגוב, צבי מילשטיין, ציפורה ברנר, בוקי שוורץ ואסתר פרץ ארד.

 אבני צייר דיוקנאות רבים. החל מדמויות הפועלים שעבדו עימו בסלילת הכביש לארמון הנציב (עיסוקו לאחר שעזב את "בצלאל"), וודיוקנאות של יוצאי כורדיסטן ובוכרה.  הרבה לצייר דיוקנאות של בני משפחתו, כשהדגש בציורי השמן הנ"ל היה ביטוי הצד הפיוטי והרגשי באמצעים צבעוניים  והקפדה מיוחדת על הבעת הפנים של הדמות המצוירת.

 פרק ייחודי במגוון נושאי היצירה של האמן הוא סדרת ציוריו בצבעי שמן ובאקוורל, המתייחסת  לחוויותיו ממלחמת השחרור. נושא כדוגמת "חיילים סביב המדורה"  או " חיילים על ג'יפ", ציורים שתיארו את הווי לוחמי הפלמ"ח. ביצירות בולט ההיבט האנושי  של הלוחמים שקיבל ביטוי בציור "בבית החולים"  כשהדגש הוא על החייל הפצוע או בציור "אם שכולה על קבר הבן". אבני תפס את עצמו כחלק מאותם לוחמים וצייר את "דיוקן עצמי כחייל" ('חייל עם סטן') 1948(מוזיאון תל אביב). כאן אבני מצייר את עצמו כשהוא חבוש בכובע גרב (אחד מסמלי מלחמת העצמאות).

 פעמיים בחייו זכה אהרן אבני ל"פרס דיזנגוף" לאמנות הציור בשנים 1927 ו1948.

 מעטים יודעים כי היו אלה אבני והפדגוג אליהו בייליס שייסדו בשנת 1950 את המדרשה למורים לציור בת"א, מדרשה שנדדה לרמת השרון וכיום במכללת בית ברל. אבני נפטר ,לאחר מחלה קשה, במרץ 1951.

מקורות לעיון:

עפרת,גדעון, תמוז בנימין, ולויטה דורית. סיפורה של אמנות ישראל מימי "בצלאל" ב1906 ועד ימינו. תל אביב: מסדה, 1980.

שטיינלאוף, ורדה (אוצרת). על גדות הירקון. קט. מוזיאון תל אביב, תל אביב, 2005.

אתר אינטרנט: "המחסן של גדעון עפרת":

9Fhttps://gideonofrat.wordpress.com/2015/08/11/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94/

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן