, , ,

אריכא, אביגדור

ARIKHA, AVIGDOR

1929

אביגדור אריכא –צייר-  AVIGDOR ARIKHA

אביגדור אריכא ( דלוגאץ') נולד בעיירה רדאוץ בבוקובינה (1929). בן למשפחה יהודית חילונית  שוחרת תרבות. כשגילה אביו את כשרון בנו בציור, התמיד לקחתו לביקורים במוזיאונים שבצ'רנוביץ  ובוקרשט. אריכא הילד אהב לרשום דיוקנאות בעיקר של הסובבים אותו ממשפחתו ומשכניו.  בתקופת השואה גורש  עם משפחתו לטרנסניסטריה. לאחר שאביו נהרג בתקיפה של ז'נדרמים רומנים, ניסה אביגדור לברוח, נתפס ליד העיר מוגילב ונלקח לעבודות פרך בבית יציקה למתכות.

על מחברת שקיבל מחייל, צייר את חוויות האימה של סביבתו. בסיוע הצלב האדום ובעזרת תעודה מזויפת, סייעה לו עליית הנוער לעלות ארצה. הגיע לקיבוץ מעלה החמישה, שם שהה כ5 שנים.

בשנים 1946-1948 למד בבית הספר לאמנות "בצלאל " בירושלים, בעיקר אצל המורים  מרדכי ארדון ואיזידור אשהיים. מלחמת העצמאות מצאה אותו במשימות הגנה באזור ירושלים ובליווי שיירות. בהתקפה ליד הקסטל נורה בגבו ובצלעותיו, איבד את הכרתו והובא לקיבוצו להכנה לקבורה (נחשב כ"מת").אחות ערנית הבחינה בו בחדר המתים כחי, עובדה שהצילה את חייו והוא הובהל לבית החולים.

לאחר סדרה של ניתוחים, אישפוז והחלמה, חזר ליצירה האמנותית.  בתחילת דרכו כצייר הרבה לעסוק ברישומים, בהדפסי ליטוגרפיות אבן ובאיור ספרים שהיה אהוב עליו לאורך שנות עבודתו. בין השאר  אייר את כתביו של סמואל בקט (1965-1966) ו"כלב חוצות" ספרו של ש"י עגנון (1950) שיצא ב"הוצאת תרשיש". רישומי העט והדיו ההבעתיים של כלבים משנות החמישים, מפתחים מגופו של בעל החיים מערך קווים תנועתי. בהדפסי העץ בשחור ולבן שנלוו לספר משמר אריכא את התנועה, אולם  הקווים המעוגלים הופכים זוויתיים בהתאם לטכניקת הדפס חיוכי העץ המסורתית. הבדל זה בא לידי ביטוי בכריכת הקטלוג של התערוכה המשותפת לבית עגנון הירושלמי ולמוזיאון תל אביב לאמנות (2010).

בעזרת מלגה של עלית הנער, עבר ללמוד אמנות ופילוסופיה בפריז. ציור למד בבית הספר לאמנויות יפות ופילוסופיה למד באוניברסיטת ה"סורבון". התגורר ויצר בפריז עד פטירתו.

במחצית השנייה של שנות ה50, חל מהפך בסגנון ציורו של אריכא, ציוריו היו למופשטים.  הייתה זו ההשפעה של סביבתו החברתית-אמנותית באותה תקופה. האבסטרקט ששלט אז באירופה היה חלק ממגמה מהפכנית  בתחום האמנות. הייתה זו תולדה ישירה של זרמים כגון  הקוביזם ואאקספרסיוניזם.

אריכא ראה וחשב אז, כי הציור המופשט הינו ייעודו. כשהציג את יצירותיו האבסטרקטיות בתערוכה בארץ,ז כה בביקור של יוסף זריצקי, זה  התבטא לאחר הביקור, כי הוא רואה באריכא את ממשיך דרכו האמנותית.  בשנות השבעים  חזר אריכא לציור הפיגורטיבי- שבו בחן את נושא האפשרות לתיעוד חזותי של המציאות באמנות, על ידי היחיד והאמן בפרט. הרבה לצייר ציורי תפנים של הסטודיו הפריזאי שלו, ציורי טבע אורבאני של סביבת מגוריו ודיוקנאות רבים של בני משפחתו, ידידיו ובעיקר של עצמו. בחר פרופורציות ונקודות מבט לא שגרתיות להצגת היחס בין מציאות חזותית וציור אמנותי.

יחסי ידידות קרובה ומיוחדת, נוצרה בין אריכא והסופר-מחזאי  סמואל בקט, את דיוקנו  אהב להעלות  על בד הציור. חוקרים רבים העלו את הסברה, כי כמה מציורי הדיוקן העצמי של אריכא, הושפעו מיצירותיו של סמואל בקט.

" דיוקן עצמי צועק בבוקר" ( נובמבר 1969) בו בולטת מאד דמות הצייר  הפוער את פיו , שויך ע"י החוקרים לדמות מרכזית במחזהו של בקט  "פה" (MOUTH ) שבלטה ביצירתו "לא אני" .

יצירותיו של אריכא הוצגו במיטב המוזיאונים והגלריות ברחבי תבל  ( כולל תערוכתו בבריטיש מיוזיאון , שאינו מרבה להציג תערוכות של אמנים) . בישראל הוצגו תערוכותיו במוזיאונים הגדולים , בבית האמנים בירושלים, בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב, בגלריה גורדון והתערוכה של רישומיו לספרו של עגנון שהוצגה בבית עגנון בירושלים ובמוזיאון ת"א.

אביגדור אריכא נפטר ב29 באפריל 2010.

 

מקורות לעיון

א. "אביגדור אריכא – דיוקנאות עצמיים – קטלוג תערוכה במוזיאון ת"א לאמנות (2010) כתב ,אצר וערך –   פרופ' מוטי עומר

ב. "כלב חוצות " מאת ש"י עגנון ואיוריו של אביגדור אריכא , הוצאת בית עגנון י"ם ומוזיאון תל אביב

ג.  COPPEL STEPHEN and THOMSON DUNCAN : FROM LIFE-DRAWINGS  and PRINTS 1965-2005

EXHIBITION CATALOGUE , BRITISH MUSEUM, LONDON 2006

 

כל הזכויות שמורות ללקסיקון לאמנות ישראלית ודוד גדנקן